מסיבת עתונאים

לא, אני לא נפגשתי עם הגברת סימה ארלוזורוב וקיוויתי ששמה של הגברת ארלוזורוב לא יועלה במסיבת עיתונאים זו. זו אשה, שבעלה נרצח לפני 40 שנה. אינני רוצה להוסיף על כך, אבל היות והשאלה נשאלה, אני אספר את העובדה כפי שהיא היתה.
בחודש מרץ 1969 אני קיבלתי מכתב מהגברת סימה ארלוזורוב. מאחר שלא קיבלתי רשות ממנה לתת פרסום למכתבה, אסור לי לאמר מילה אחת על תוכן המכתב הזה. לעומת זאת, יש לי מלוא הסמכות, לאחר שנשאלה השאלה, לקרוא בפניכם את המכתב שאני כתבתי בתשובה למכתבה שלה.
"גברת ארלורורוב הנכבדה,
בעקבות תשובת הביניים שלי למכתבך" – אני כנראה אז יצאתי לחוץ-לארץ וחזרתי ומצאתי את מכתבה. בינתיים נתנה לה תשובת ביניים, המאשרת את קבלת המכתב עצמו. כך אנחנו נוהגים עם יחיאל, כדי שכל אזרח יקבל תשובה. וכבכן, אני חוזר להקראת המכתב: - "בעקבות תשובת הביניים שלי למכתבך, הריני מבקש להודיעך, כי קראתיו בתשומת לב, אך גם בתדהמה ובכאב, אשר אין להם שיעור. בקראי את דברייך נזכרתי בתביעתו של זאב ז'בוטינסקי אל אברהם סטבסקי, לאחר שידיד נעורי זה, אשר הועמד בצל התליה על לא עוול בכפו, כשאר הנאשמים בפרשה הטראגית, זוכה ושוחרר. כזאת היתה התביעה: 'אל נא, אברשה, תתקוף בדברים את הגברת ארלוזורוב על אף עדותה. זכור נא את השבר שאירע לה.' זה היה התוכן העיקרי של הפניה האצילה מפי האיש אשר נלחם על הצללתם של תלמידיו החפים מכל פשע, שנפלו קרבן במלוא משמעות המושג הידוע בתולדות ישראל לעלילת דם ומשום שנחרטה בזכרוני מימי נעורי דרישה זו של האציל באדם אמנע, גברת ארלוזורוב הנכבדה, מוויכוח עמך על אף מכתבך ובמקום תשובה הריני מצרף את הדברים, שהשמעתים בכנסת לפני 13 שנה, כלומר את הנאום שבו דרשנו הקמת ועדת חקירה..." – על מה שאני קראתי לא אוסיף דבר.