כנס מיוחד של הכנסת הישיבה המאה-וארבעים-ושש של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ה אלול תשל"ח 27 ספטמבר 1978 – הודעת הממשלה על ההסכמים שהושגו בקמפ-דיוויד – תשובת ראש הממשלה

אני צריך לומר לכם משהו על ישובים, כמה הם יקרים לי. אני לא מבדיל בין מפלגות בישובים. כל אחד יודע שאני אוהב כל מתנחל ומתיישב. כאשר הייתי חבר בממשלת הליכוד הלאומי הזמינו אותי קיבוצי מפ"ם להרצאות. הם שמעו והם ראו והם ידעו — אהבה מן הלב. כל ימי חיי — לא שמתם לב לזה, אולי לא רציתם לקרוא — גם זאב ז'בוטינסקי גם דובריו אמרו שהמפעל החלוצי בארץ הוא מפעל אדירים. וב-1948, לאחר צאתנו מעבדות לחירות, קראתי לאנשי אצ"ל ואמרתי להם: נסתיימה המלחמה, בואו נלך לעבוד את אדמת המולדת. כך הגענו עד הישובים. את כולם אני אוהב, כולם בלב, עמוק פנימה. בפיתחת-רפיח יש שלושה ישובים של בית״רים. צעירים, נערים, זה חלק ניכר יחסית, הם באים אלי גם כאל בית״רי שהצטרף לתנועה זו בגיל 16 לחייו, והם אומרים את שלהם, כמובן. איך כואב, איך דואב הלב. אבל כאשר אני ממלא תפקיד של ראש ממשלה חובה עלי לחשוב על התוצאות של החלטה זו, כאשר אני יודע שחוזה שלום הוא בהישג יד. מותר לי, כחבר שלהם, לחשוב על בניהם שלהם, שמא חוזה השלום יתחמק מידינו, הוא ניתן להשיג, הוא ביד. מותר לי לחשוש שבניהם יפלו בקרב אם, חלילה, תפרוץ מלחמה? מותר לראש הממשלה לדאוג לבנים בישובים האלה או אסור לו? אלא אם הם יאמרו לי: אל תדאג לנו, אנחנו האבות, אנחנו האמהות. ואפילו יאמרו כך מוטלת חובה על ראש ממשלה לדאוג לכך שלא תפרוץ עוד מלחמה ולא יהיה עוד קטל ולא תהיה עוד יתמות ולא יהיה עוד שכול.