הנכונות המכרעת
אולם במולדת עצמה לא רק ניתנה ההוכחה, המהפכנית, המוחצת, כי יהודים יודעים להלחם. אלא נעשה בה המעש משנה הגורל. בימים ההם היו לוחמי מחתרת עברים זונקים, במפתיע, לעבר כוחות חזקים מהם, ללא כל יחס משוער, או מקובל, והיו מכים בהם ומנצחים אותם. באילו תנאים הם נלחמו? לא הרים, לא יערות, לא בעל ברית לא נשק מבחוץ. לבדם נלחמו, לבדם הדריכו ותכננו, לבדם רכשו, או כבשו, נשק, כדי להוסיף ללחום למען שחרור ארצם, גאולת עמם. ובאילו תנאים, מבית, עמדו? במקום ברכות, קללות; במקום הכרה, גנוי; במקום עזרה, רדיפות, במקום יד אחים, איום מתמיד במלחמת אחים. ההיו כתנאים האלה, אם נראם בשלמותם? לא אמשיך בתשובה לשאלות אלו. הרשימה היום מוקדשת לגבורה ולנאמנות, לא להיפוכם. כך נלחמו, ונפלו, גבורי ישראל, במחתרת, במרד, בהתקפות משחררות, במלחמת הפדות. מלחמה זו, אשר כל הקשור בה, נעשה מתוך סכנת נפשות מתמדת, נמשכה שנים. בדיעבד נתגלה, כי אפילו החריפים במגניהם היו, בסתר לבם, מלאי התפעלות מגבורת רוחם. מר ריצ'רד קרוסמן גילה, כי ברגע של השתפכות נפש, דבר ד"ר וויצמן על לוחמי המחתרת, כשדמעות זולגות מעיניו ובפיו דברי שבח והוקרה.
