תפקיד האופוזיציה

תפקידה השלישי של אופוזיציה הוא, כאמור, השאיפה המתמדת לחילופין. אופוזיציה ראויה לשמה אינה חוסה בצילה של מפלגת השלטון, אלא שואפת לבוא במקומה על-פי הכרעת העם, ויארך הזמן למימוש שאפיתה כמה שיארך.. על האופוזיציה להוסיף לשאוף לחילופין ולא לפזול לעבר שולחן הממשלה של היום. שהרי בלא שאיפה זו אין אופוזיציה אלא מעין חלוקת-תפקידים מלאכותית מעיקרה. משום כך, אם יריבי תנועת החרות מקבלים מידה גדולה יותר של אמון, המספיקה להם להרכיב ממשלה עם אלה הקרויים שותפים, מפרשת תנועה זו את מידת האמון שקיבלה מחלק אחר של העם – אם ביטויה הוא 49 אלף או 45 אלף או 107 אלף או 130 אלף או 138,505 קולות – כהטלת שליחות לשרת את האומה באופוזיציה עד יבוא יום החילופין. ודאי, צריך להשתדל ולהחיש את בואו של היום הזה, ומטעם זה הציעה התנועה למפלגה הליבראלית לפתוח במשא-ומתן בין שתי המפלגות על הקמת גוש פארלאמנטארי משותף לשתיהן, ממנו עשוייה לצמוח פנייה משותפת אל הבוחר בבחירות הקרובות לכנסת השישית. יש יסוד להניח שרשימה כזו, ביחסי הכוחות הקיימים בכנסת החמישית, היתה בעלת סיכוי להעביר את מפא"י למקום השני בנציגות העם. אך מרכז המפלגה הליבראליתהחליט לדחות את ההצעה. אחד משני נשיאיה, שר-המשפטים לשעבר, טען אפילו כי התנועה הציעה לו ולחבריו להקים את הגוש הפארלאמנטארי המשותף, כדי "להצטרף לקואליציה של מפא"י..." דרכם. הרי כל השאיפה וכל הכוונה היא להקים כוח אלטרנטיבי למפלגת השלטון הממושך, גם במהותו וגם בכמותו. והנה שמענו את הפירוש המוזר הזה, הצריך לשמש תירוץ לדחייתה של ההצעה.