תפקיד האופוזיציה

ללא מקור
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ה' אדר התשכ"ג, 1 במרץ 1963
מתוך:
האומה 1963 כרך 4 עמ' 547-556

הדרך השנייה לבטא את השוני היא הצעת אי-אמון. ביחס למושג פארלאמנטארי זה יש בארצנו מידה רבה של אי-הבנה. מדי פעם, כאשר מגישה האופוזיציה הצעת אי-אמון, קורא אתה למחרת היום בעיתונים כותרת בנוסח: "האופוזיציה נכשלה" או האופוזיציה לא הצליחה להפיל את הממשלה". כל אימת שאני קורא כותרות אלו תמה אני: האומנם מניחים העיתונאים כי האופוזיציה אינה יודעת לספור מלכתחילה קולות של מתנגדי הממשלה ותומכיה? ואם בכל זאת היא מגישה הצעת אי-אמון ודאי טעמיה ונימוקיה עמה. אמנם, עתים עדים אנו לתופעה, שהצעת אי-אמון נדחית על-ידי הפארלאמנט והממשלה מתפטרת. וכבר היו אצלנו תופעות כאלו. פעמיים הגישה סיעת תנועת החרות בכנסת הצעת אי-אמון בממשלה והרוב דחה את הצעה, אך למחרת היום התפטרה הממשלה, למרות שהצעת אי-האמון נפלה. כך אירע בימי הכנסת השנייה, סמוך להתפזרותה, וכך בימי הכנסת הרביעית, בזמן שאיש לא העלה על דעתו אפשרות של התפזרותה.