תסביך הבעלות
מאמר עיתון:
חרות
אין להכחיש, כי יש לו סיבה נפשית עמוקה לרצות בקביעת הירושה לא לו. הוא יודע, כי אגדות כזב נוצרו סביבו ועל ידו, בעזרת הנפנים[לא ברור במקור, ט.ק.] והמעונינים וכלים ממלכתיים מנוצלים לרעה. ראש מפא"י יודע, כי גם אם הוא הכריז על עצמאות ישראל – זכות וזכייה גדולה – הרי לוחמי המחתרת כבשוה, על אף הפרעותיו הנוראות, וכל בני האומה, גם אם לאו דווקא, תחת הנהגתו, הגנו עליה. הוא יודע, כי זאב ז'בוטינסקי, ההי נושא חזון המדינה היהודית בדורנו, ואילו הוא, מר בן-גוריון, לאחר שנלחם בהם, ברעיון ובנושאו, שנים רבות, העתיק ממנו, באיחור טרגי, נורא. מה יהיה איפוא, כאשר לא הוא, או משלו יהיה בשלטון? הן האמת עלולה לגבור על מה שהיא תמיד, בסופו של דבר, גוברת?
