1956-06-15 משטר מפא"י שוב תקע את קרדומו החורק בנפש האומה ומעמיק עוד יותר את הדמורליזציה בקרבה. עוד לפני עשרה חדשים עמדו שני השרים האלה על במת הכנסת והשמיעו,באזני העם, איש על חשבון רעהו מחמאות בוקעות שחקים. בין כל דברי התהילה ההדדיים, הרותחים, חזרו ונשנו שתי המלים המלבבות: חברי וידידי, ידידי וחברי. עתה ישאלו הכל, וביחוד הנוער, הזוהי החברות המושבעת, הכזוהי ידידות?ידיד, שינו יכול "לסבול" את חברו, חבר החותר, בערמומיות גסה, תחת ידידו – הליחסים בין אלה ייקרא בשם הטהור, המקודש, המפיק חום של טוב לב :ידידות? הנוער שלנו חייב להתחנך על אחווה, על הקשר נפשי אמיתי, על ידידות כנה ועל יריבות כנה, על האמונה הפשוטה התמימה, כי הן הוא הן ולאו הוא לאו. איזו דוגמא נותנים לו שני מנהיגיה הראשיים של המפלגה השלטת? המושגים המקודשים ביותר על היחסים בין אדם לחברו יוצאים מפיהם, או ממעשי ידיהם, משובשים, מושחרים, מסולפים עד לזוועה.
