שמאלנות לאומנות לאומיות

מנסחה של הצהרת העצמאות קבע, כי בדרך כלל סובלת האנושות רודנות זמן רב. אבל מגיעה שעה בה אין היא יכולה עוד לפרוק את עולה. אם רצון השליטים הוא לכפות עריצות מוחלטת, הרי חובתם, לא רק זכותם, של הנשלטים היא להתקומם כדי להעבירה מן העולם. באותו הדור, אך י"ג שנים לאחר מכן, פרצה המהפכה הצרפתית ומנסחיה של הצהרת זכויות האדם והאזרח קבעו במפורש, כי אם אי פעם יקום בארצם משטר דיכוי, תהא זו זכות וחובה למרוד בו. לאור כללים היסטוריים אלה, הידועים לנו היטב מתולדות עמנו מקדם, מי יפקפק עוד, כי מלחמתנו לשחרור ארץ ישראל מידי השלטון הבריטי היתה ביטוי מובהק להתנגדות לאלימות נוראה, אשר סיכנה לא רק את חרותו של העם היהודי, אלא את עצם קיומו? [...] השמאל החדש מטיל סבל רב על נציגים זרים, ואם תביעותיו אינן מתקבלות, הוא אף מוציאם להורג. זוהי תופעה מכוערת ביותר, שגם בה יש נסיגה מכללים אנושיים מקובלים, נאים. מה אשמו אלה, שואלים הבריות. תשובת השמאל החדש הועתקה, כפי הנראה, מאחד האנרכיסטים של המאה התשע עשרה: אין חפים מפשע!