שמאלנות לאומנות לאומיות

מה נתנה לרוסים הרודנות הקומוניסטית?[...] מיליונים אנשים, על לא עוול בכפם, גוועו ברעב, בפרך, בחולי ובייסורים. השקר הגדול, המתמיד והחוזר, היה לשיטת ההסברה הרשמית היחס בין המדינה ובין האזרח הושתת על פחד והערמה. האלימות הממלכתית, אשר לא היה לה במשך שלושים שנה תמימות, שיעור או הגבלה, לא גברה על תופעות, המוניות ממש, של גניבה שוד ורצח. השוויוניות היתה ללעג, השוויון לדמיון או לחלום. ההבדלים הקיומיים הם, באופן יחסי, עמוקים יותר מאשר בחברה לא קומוניסטית. מן החרות, האנושית והאזרחית, לא נותר אלא זכרה המעורפל. האדם היה להפקר בידי השלטונות, בידי השרותים הנסתרים, מן הדמוקרטיה לא נשאר אפילו זכר. הרוסים יודעים מה הן בחירות, אין הם יודעים מהי בחירה. הם קוראים עיתונים, הם אינם יודעים מהי עיתונות חופשית. שני דורות חונכו על סגידה לרודן אחוז אימת החשד הרצחנית. הוא נקרא אבי העמים ומקור ההשראה לכל הטוב והנאצל בחיים.