שמאלנות לאומנות לאומיות

בימינו, בין יבשת ליבשת, אין נגמלים מהרגל. שמאל משמע קידמה. כך מוסיפים אנשים לחשוב. מאז זוהו שני המושגים, בשעתם, במידה של צדק, חלו תמורות יסודיות משני צידי הישיבה, או העמידה, או ההליכה. אנשים, אשר, על פי השיגרה, ישויכו "לימין" עשו מהפכות מקדמות עמים והעלו רעיונות, שהטיבו עם האדם, גאלוהו או הצילוהו מעבדות, הצעידוהו קדימה. נזכיר שמות ספורים. לינקולן, ד'ישראלי, הרצל, נורדואו, ז'בוטינסקי, רזוולט, צ'רציל, דה גול. ואף לפני המהפכה הצרפתית, עם מירבו ולפייט, כלום לא היו אנשי קדמה ג'פרסון ופרנקלין? כל אלה לא היו "שמאליים" כלל. ההיפך קרה במחנה השני. אין עוד מקדם אלא מסיג אחור. אין הוא כובש חרויות אלא מבטל אותן. אין הוא מטהר מידות אלא משחית אותן. אין הוא מתקין דמוקרטיה אלא רומס אותה. נתבונן, נראה ונדע..