שלטון על החומר והנפש
ואף על פי כן, ראה זה פלא, אין התרחבות השלטון על החומר מלווה בהעמקת השלטון על הנפש. בדיוק להיפך. עם התעצמות המשק המפלגתי של מפא"י, נהרסת והולכת השפעתה המוסרית על המוני האזרחים, אף על אלה, התלויים בה, לפחות לכאורה, בפת לחמם. סר הפחד מפני הבוסים דבית מפא"י, אף אם הם עושים את הכל כדי להגדילו. שידוליהם דוחים, איומיהם מרגיזים. קריאותיהם אל המצפון מקוממות את הנפש. ביתם, העומד על עמודים רקובים מתמוטט. אין עוד מציל לו. פור יתפורר. דין צדק הוא, שאלת זמן היא. ... ועוד תאמר בלבך: הכבוד והיקר לעם הזה הוא, אמנם לעתים סורר ומרה ותועה. אבל עם גדול והא. בחומר ובחומריות ובחמרנות אין לשלוט בו. בסופו של דבר, יתן לנאמנים כגודל נאמנותם ולצבועים כעומק צביעותם. והמרכסיסטים שלנו חייבים ללמוד, כי ההכרה קובעת את הקיום, לא פחות ואולי אף יותר, מכפי שהקיום קובע את ההכרה. ואם לא בכל הגויים כך: בישראל כך.