1956-02-10 הטרגדיה בחברה מתחילה אז, אם יש בקרבה אנשים, המקבלים כפרי עבודתם, או על אף כושרם ונכונותם לעבוד, פחות מכדי המחיה שלהם ובני משפחתם והנה במשטר המוריד שיסודו קבוצת שליטים-מעבידים, ישנם רבבות אזרחים, במעברות וברכוזי עולים אחרים, המצטוים על ידי הסוציאליסטים שלנו להתקיים ולקיים משפחה, בששים עד שבעים לירות לחודש, תמורה לשנים עשר ימי עבודה. חזיון זה, המקומם נפש כל אחד, בה מקננת שאפית הצדק, אינה מעיקה כלל על מצפונם ה"פועלי של צדקנינו המרכסיסטים. אין הם מטכסים עצה, כיצד להבטיח לכל איש בישראל את "מינימום הקיום", אם על ידי הבטחת ששה ימי עבודה בשבוע, ואם על ידי בטוחו נגד אבטלה, שנגרמה, בשלמותה או בחלקה לא באשמת המובטל, לעומת זאת הם דואגים, כביכול, לכך שציבור הפועלים לא "יתקומם" נגד תוספת שכר כלשהי לעובדים, אשר עמלו ולמדו ורכשו דעת. אכן, לאמינימום של צדק מדריכם, אלא מכסימום של צביעות.
