1958-01-17 הוגה דעות אחד, והוא רחוק מקומוניזם, אף קשר את מושג הקידמה עם היחס לרוסיה. איזהו המתקדם? שאל. וישיב: האוהד את המפעל בברית-המועצות. היפוכו של דבר משתמע. יתכן כי קריטריון משונה זה, שהיה מקובל זמן רב בחוגי האינטליגנציה של כל העמים, נולד בחיק ההרגל המחשבתי, לפיו מזוהית הקידמה עם "שמאל", והריאקציה עם "ימין". ההיכבלות העצמית בתוך שני מושגים אלה הניעה, במרוצת הימים, את הקומוניסט לקרוא לכל מתנגד שלו בשם "פאשיסט", ואת הפאשיסט לכנות כל מתנגד שלו בשם "קומוניסט". מכל מקום, אם "שמאל" הוא קידמה, הרי הקומוניזם, בהיותו שמאלי משמאל, הנו הקידמה.
המונחים השגרתיים האלה, גם אם הם עדיין קבועים במוחות הבריות ושגורים בפיותיהם, אין להם עוד אחיזה במציאות. בעקבות מאורעות מסויימים בארצות המזרח ובאזור המזרח-התיכון, הומצא באמריקה מושג חדש: "לאומנים שמאליים". לפני מספר שנים היה, בוודאי, שילוב שכזה נראה אבסורדי לחלוטין. אדם שהיה מוכן לקבל את הכנוי "לאומן", היה, בלי ספק, מזדעזע, לו היו מסבירים לו, כי "שמאלי" הנהו. איש, שהיה קורא לעצמו "שמאלי" היה נחרד, לו היו מדביקים לו את תוו ה"לאומנות", והנה בתקופת טשטוש המושגים המכוון נולדו לנו גם "לאומנים שמאליים", או להיפך. אט עולה השחר בשביל מושגים חדשים באנושות, או, לפחות, בשביל הבנה חדשה של מושגים ישנים. "שמאל" אינו קידמה. הנה הוכח, לעיני כל מי שאינו עבד נרצע בנשמתו, כי המשטר הקומוניסטי, השמאלי, מסיג אחור את האנושות מן הערכים, עליהם נלחמו גדולי הוגיה וטובי חלוציה; הוא בפשטות, על פי הבטוי המקובל, משטר ריאקציוני בתכלית. לאור הכרה חדשה זו נראה עתה, בעיני הרבים, ה"מפעל" של ברית המועצות, על, ועל אף, הישגיו הטכנולוגיים.
