1965-06-04 בטוחני, כי נמנה אתה על אלה הסוברים, כי אדם, אשר קם ללחום באורח "בלתי סדיר", והיה משום כך גם נרדף על צוואר, מאמין בכוח. והא ראייה: הוא משתמש בו. זו היא הטעות, האמת היא אחרת. מנסיוני אסבירה לך. אדם, הנלחם על רעיון החרות הנצחי, אינו מאמין בכוח הזרוע. שער נא בנפשך, מה היה קורה לו, לאדם כזה, לו מאמין היה בכוח הפיסי? ראשית לא יכול היה להתחיל ללחום; בודאי, לא היה ממשיך. כי הרי כוח הזרוע המכריע נמצא תמיד בצד השני, בידי השלטון המדכא, בידי חיילותיו על נשקם, בידי בלשיו ועוזריהם. אולם אדם, הקם, באין עוד דרך אחרת, ללחום על אידיאל צודק, בז לכוח הזרוע ומאמין בכוח המוסרי, אמונה כבירה זו יוצרת איזון מסויים בין הכוחות הבלתי שווים, הנאבקים, המאפשר לחלשים להתחיל במלחמתם, להמשיך בה ואף לסיימה בהצלחה. חזיון היסטורי הוא. כדאי להתבונן בו. זה תהליכו תקופה לתקופה. כזהו פשרו הסבר אחר אין לו.
