שוויוניות או תמורתיות

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"א שבט התשכ"ב, 26 בינואר 1962
מתוך:
עמוד 2

אם לא חתמת, אל תחתום; אם חתמת, בטל חתימתך. אם שמעון יצווה כך על ראובן, המנהל משא ומתן עם לוי, מהי התוצאה של ההוראה הכפולה כלפי הצד השלישי? אף חלקה הראשון יכול, בתנאים מסויימים, להביא להפרת התחייבות ואמונים. לא כל הסכם טעון ניסוח בכתב וחתימה ביד. בדרך כלל, בין אנשים, שאינם מרבים לחלק תעודות יושר ואינם זקוקים לקבלתן, מושגים הסכמים על ידי אמירה פשוטה, ושום צד אינו מנסה להתכחש להתחיבותו, או לקורנה מתוכנה, או לעקם את כוונתה. האמת היא, כי על הסכמים כאלה עומד העולם. רק אוהב שחורות, חשוך מרפא, יטען כי התרמית היא הכלל בחיי אנוש והישר היוצא ממנו. נהפוך הוא. הסכם שכתב, תקפו המוסרי אינו רב מזה שהושג בעל פה; יתרונו בדיוקו. ובהגיע תור החתימה על הסכם כזה. יש לשאול, האם ראובן הודיע ללוי מראש, כי סמכותו מוגבלת רק לניסוח הסעיפים, ואילו את חתימה ידו לא יוכל לשים מתחתם מבלי לקבל הרשאה מיוחדת לכך משולח. נמסרה הודעה כזו, אין פגם בהירתעות, על הוראה, ממתן החתימה. אבל כח הדין, מבחינת אמונים טובים אם לוי ידע, כי ראובן הוא בעל סמכות ולדון ולהסכים ולנסח ולחתום, ולפתע לאחר, שההסכם הושג ונוסח, סעיף אחר סעיף, פיסקר אחר פיסקא, מלה אחר מלה. מודיע ראובן, כי אין לאל ידו לחתום? לוי עשה מצדו כל דבר, אפשרי והכרחי, למען יושג ההסכם ההדדי. יתכן, כי למען מה שהוא חשב לעיקר, עשה וויתורים, שאינם כלל פחותי ערך. אלמלא הכרתו, כי ההסכם,ייחתם, יתכן ולא היה מסכים לוויתורים הללו, העלולים להיות, באין תוצאה סופית, לרועץ לו בימים באים. אמונו הופר; רצונו הטוב הושם לאל; עמל ויגע וויתור ולבסוף נאמר לו, כי מן ההסכם לא נותר אלא הניר עליו הוא נכתב; החתימה לא תנתן הפיס לא, או לסל. על הפרת אמונים זו תווסף חומרה, אם ראובן לא רק הסכים לכתוב אלא אף חתם עליו ולפתע הוא מודיע כי חתימתו בטלה ועמה ההסכם כולו. שוב: אין פגם, לפחות מבחינה פורמלית, אם ראובן הודיע ללוי מראה, כי חתימתו תהא טעונה אישר. אך באין הודעה כזו, מה שם ייקרא לביטולה של התחייבות כתובה וחתומה? ואיך נכנה צו סודי, הניתן ולחותם: בטל החתימה?