שוב לצבא, דיין !

רוב העם, לרבות יריבינו, נוכחו לדעת, במשך שנים, כי אין בכנסת סיעה יותר פרלמנטרית בהליכותיה, בנוהגה וביחסה ליריב מסיעת תנועת החרות. אין פלא. מורנו הוא זאב ז'בוטינסקי. אבל פיקודיו של ראש מפא"י חייבים לדעת, כי אם בפרלמנט הבריטי מעיז, לעתים, חבר ממשלה לפגוע בלשונו בראש האופוזיציה, או באחד מראשיה, אין אותו שר יכול להמשיך בנאומו, כי האופוזיציה אינה נותנת לו להמשיך. פעם קרה הדבר עם ווינסטון צ'רצ'יל. הוא, כמובן, לא טען כי מר אטלי לא השתתף במלחמת עמו, אך השתמש בבטוי חריף לגבי יריבו. וצ'רצ'יל לא יכול היה, במשך שעה, קלה, להמשיך בדבריו. העתונים תיאור את המקרה באורח דרמטי. ראש ממשלת בריטניה עומד בבית הנבחרים עם זרועותיו המושטות אל עבר האופוזיציה ואומר, כמעט בכל תחנונים: "הן יש לי הזכות לדבר פה". והאופוזיציה משיבה בכל גדול: התפטר! זה קרה עם צ'רצ'יל הגדול; לא עם ראש מפא"י. חברי מפא"י חייבים לא רק ללמוד לקח, אלא גם להחדירו בראשו של מנהיגם, שהתרגל, בהתפרצויותיו, לפסול הכל מכל. אם אין הם רוצים לשמועף בכנסת, את האמת עליו, יתבעו ממנו, כי לא יספר בה כזב עלינו. בשביל אמת זו יש לנו במות אחרות. אבל אם הוא יעיז לנצל את במת הכנסת, כדי להשמיע ממנה את לעזו המנאץ, יקבל, בפניהם ובטווח שמיעתם, מנה אחת אפיים. מראשית דרכנו הפרלמנטרית הודענו, כי את מכבדינו נכבד ומגדפינו נשיב כגמולם. וקיימנו. ונקיים...