קרתנות ממשלתית

אולם טעות היא לחשוב, כי אפילו היום, לאחר השלילה הרשמית ,,העקרונית" של האופוזיציה, אין לה כל מעמד חוקי. האמת היא, כי היא כבשה אותו לא רק בכוח המסרת, פרי יזמתה ופעולתה של י"ג שנים, אלא גם במשפט החרות. חוק יסוד: הכנסת מסדיר בסעיפו ה-22 את הקמתן של וועדות חקירה פרלמנטיריות והוא אומר בסיפתו, כי,,בכל וועדת חקירה יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה". החוק מכיר איפוא במפורש ומלכתחילה, כי למוסד מסויים לא יהיה כלל תקף, אם לא ישתתפו בו נציגי האופוזיציה. תקנון הכנסת אף מעניק מעמד מיוחד לסיעה הראשית של האופוזיציה, המעמד הניתן באורח כולל לסיעה כזו בכל פרלמנט הבנוי במתכונתו של בית הנבחרים האנגלי. סעיף 46 של התקנון מסדיר את דרכי הדיון הסיעתי בעוד היושב ראש הוסמך לקבוע את תור הנאומים ,,תיקרא הסיעה הגדולה שבסיעות האופוזיציה לנאום ראשונה". יוצא מן המציאות הידוע ומן הדוגמאות הידועות פחות, כי האופוזיציה היתה לחלק בלתי נפרד של חיינו הממלכתיים ולמוסד קבוע בדינים, החלים על בית הנבחרים.