קרתנות ממשלתית

אמנם, לאופוזיציה במדינת ישראל לא ניתן עדיין המעמד הרשמי, המסרתי או החרות, שהוענק למוסד ממלכתי זה על ידי בית הנבחרים הבריטי, או על ידי הפרלמנטים שהוקמו על פיו. אין תימה. בראשית קום המדינה הושמעה תיאוריה רשמית, מן המענינות ביותר בתקופתנו המשיחית (המלה משיחית היא משחק על חלק אחר במאמר שלא מובא כאן בו בגין מצטט התייחסות של מפא"י לתפיסההסוציאליסטית כ 'משיחית') . נאמר לנו אז, כי בבית המחוקקים בישראל אינה דרושה כלל אופוזיציה, ואם יהיה צרך (אם!) בבקרת על פעולותיה של הממשלה, תעשנה העתונות, זו שנואת הנפש בעלת הנטייה הטוטאליטארית. התאוריה האנטי אופוזיציונית, הנושאת סם המוות לא רק לחרות, אלא לתקוות קיומה, התנפצה אל רצונו של עם, שהוכיח את אהבת החפש שלו, גם בלי עצותיהם של עתונים זרים. קמה אופוזיציה בבית הנבחרים שלנו. וכוחה גובר. רק מי שעיניו סינוורו בברק החולף של השררה, יכול שלא לראות, כי לא רחוק עוד היום, בוא היא עצמה תחלוף, בו המתיימרים להיות הבעלים יוחלפו, בהכרעת העם החפשי, בממשלה, לה הם יעשו אופוזיציה, ואיש לא יאמר אז, כי אין צורך בה, או בם...