פרישה, סיזון, אלטלנה
בתל-אביב נתקבלנו באש. אך היא לא פגעה באיש. במשך היום, בעמדנו על שרטון, התחלנו להוריד, בסירתנו, כמות של נשק. הודענו, כי לחיילי ישראל הוא, ולא נגדם. שוב, בלי אזהרה כלשהי, נפתחה אש קטלנית על הסירה ועל האניה. או אז נהרגו ונפצעו אנשינו. אז גם היו חילופי אש. אנשינו ניסו להגן, ממש באורח אינסטינקטיבי, על חבריהם. האש מצידנו הופסקה מיד. מן העבר השני, הוסיפו לירות ולקלוע, ביחוד כאשר אחד הנוסעים היה עולה על הגשר. סירתנו נפגעה ולא יכלה לשוב אל האניה, כדי להוריד את הפצועים. לפתע, התקשר עמנו ברדיו איש פלמ"ח והציע, כי תהיה הפסקת אש, בתנאי שתופסק כל פריקת נשק. הסכמנו. ביקשנו סירה, שתוריד את פצועינו. הובטח לנו לשלחה במהרה. היא לא באה. עברו שעות מספר. היה שקט מוחלט. לפתע, - פגזים. שאלנו להתחייבות להפסיק אש. התשובה היתה: הפקודה להפסיקה עדיין לא הגיעה לכל יחידות הצבא... כך הופגזה והוצתה אלטלנה בטעות או בהטעייה?
