פרישה, סיזון, אלטלנה

את שאר הנשק הצענו לחלק לגדודים, המורכבים מחברי אצ"ל, בתוך הצבא, ולגדודים אחרים. כלום היתה זו הצעה מוגזמת, לא חוקית, לא מובנת? הן מטה חטיבה, בצבא הקיים, באחדותו, במשך דורות, דואג לנשק טוב בשביל חייליה, במקרה שלנו, שוב לקראת חידוש הקרבות, עדיין לא ניתן לגדודים, המורכבים מחברי אצ"ל, נשק ראוי לשמו. לא היה לנו טענות. הנשק לא היה, אבל עתה הוא בא, הוא לא נועד לאצ"ל, כפי שנאמר באורח רשמי, תוך היפוכה המזוויע של האמת. אבל מדוע לא לחלק נשק, הבא ממקור זה, לאחיהם למלחמה, במשך שנים רבות, הנמצאים בצבא, למען יוכלו לעמוד במערכות ישראל? גם הצעה זו היתה טבעית. אך היא לא נתקבלה. ומשלא הגענו להסכם בנקודה זו, היחידה שלא הוסכמה, שוב נאמר לי בטלפון, על ידי נציגו המוסמך של שר הבטחון: אנו מושכים את ידינו מכל עזרה בהורדת הנשק. לא נאמר: אם כך, אנו מבטלים את הסכמתו לבואה של האניה, שהיתה עדיין מהלך ימי שייט מן החוף; או, אם כך, אל תבואו לכפר ויתקין, הצבא יגיע שם ויטפל בפריקה. את הדרך למושב הזה, אפשר לסגור על ידי מחסום עם זקיף אחד. אתם, נאמר לנו, יכולים לפרוק, אנחנו לא נעזור לכם. הקשר נמשך. לא של אצ"ל נגד ממשלה אלא להיפך.