פקודת יום ל-14 בנובמבר
אבל בסקרנו את הדרך שעברנו ובצאתנו למלחמות חדשות - זכור נזכור, מתוך יראת הכבוד ואהבת נאמנים, את הראשונים, שהניפו את הדגל, שהגו את הרעיון, שהקימו את המשפחה הלוחמת, שהתוו את הדרך ונטעו בלבנו את הנכונות הגדולה למות למען יחיה העם ויהיה חפשי במולדתו.
עשר שנים חלפו מן היום ההוא. המעמד, שהניף הראשון את דגל המרד העברי, הגדיל לעשות. בשדה הקרב ועלי גרדום כתבו חיילי המעמד את הדפים המזהירים ביותר של גבורת ישראל המחודשת. חוללה מהפכה מדינית בארץ; חוללה מהפכה רוחנית בעם. והעיקר - חוללה מהפכה בנפש הנוער: חרות חשובה מן החיים: חיי עולם עדיפים מחיי שעה; נאמנות לעקרונות, גם אם היא כרוכה בסבל וברדיפות, השובה מהישגים "מעשיים", בני חלוף; אהבת המולדת; אהבת העם המעונה וכמה-הגאולה; הקרבה ללא גבול; אחוות אחים; חיבה לנשק, נחמת ישראל ותקוותו היחידה - זו התורה, תורת אומה מחודשת, שהמעמד הקרין לא רק על חייליו, כי אם על הנוער כולו. וזאת המהפכה.
