על מדיניות וחוקה

כך מצהירים בכנסת, על פי החוק, ראש הממשלה וכל אחד מחבריה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה למלא באמונה את תפקידי... ולקיים את החלטות הכנסת. הסיפא המודגשת הוכנסה לא בהיסח הדעת לתוך המיסמך החגיגי הקרוי הצהרת אמונים. חברי הכנסת הוותיקים יזכרו, כי קמו משיגים עליה. אבל הכנסת דחתה את כל ההצעות למחיקת ההתחייבות הממשית לגבי החלטותיה. המחוקק לא הסתפק בהטחה הנאה, אך הכוללנית, לשמירת אמונים או מלוי תפקיד באמונה, אלא הטיל על כל אחד מחברי הממשלה, כלומר גם על כולם יחד, את החובה הממשית לקיים את אשר הכנסת תחליט, גם מחוץ למסגרת של מעשה חקיקה. ב-15 בדצמבר 1969 קבלה הכנסת החלטה שאינה משתמעת לדו-פנים. לגבי הסוגיה של חוזה שלום והמשך קיומו של המצב הטריטוריאלי כפי שנקבע עם הפסקת האש. חברי הממשלה, כל אחד מהם וכולם יחד, מפרים, בימים אלה לא רק את התחייבותם האישית אלא את חוק יסוד: הממשלה, אשר הסעיף ה-16 שלו הכולל את הצהרת האמונים, הוא חלק בלתי נפרד ממנו.