1953-09-30 המ"ם האחרונה פרושה – מישטר, או ביתר דיוק, משהו על המישטר.
"לפני שנים מספר נודע על עיסקא, אשר האפוטרופוס על הרכוש הנטוש, איש מפא"י, "מכובד", עשה עם עצמו ועם חשובי המנהיגים של מפלגתו, לרבות שרי ממשלה.מהות העיסקא ידועה היום לכל אזרח: חלקות אדמה "נמכרו" לעסקנים מסויימים "במחיר", אשר בינו ובין ערכן הממשי לא היה כל יחס, כדי להקים עליהן שכון צנוע, הקרוי בלע"ז "ווילה". משנודע הדבר ו"העסקנים החשובים", לרבות אחד שר, נתפסו בקלקלתם, הודיע אחיו של אותו שר, כי העיסקא תבוטל. ואכן, היא בוטלה. האדמה בככר ז'בוטינסקי(דווקא שם הם הלכו!)
חזרה לבעליה החוקי, למדינה, ובעלי העיסקא נצטוו להוציא את סכומי הכסף, שהם השקיעו במימונה. אלא מה? הסתבר, כי איזו וועדה, השומרת בוודאי על טוהר המנהגים במדינה, החליטה, כי על כל לירה, אשר העסקנים-העבריינים נתנו לאפוטרופוס, תוחזרנה להם שלוש לירות.
את המספרים האלה כדאי להשוות עם מפרים יסודיים אחרים. לפני שנתיים, בפרוס הבחירות לכנסת,הבטיחה הגברת מאירסון "שכון עממי"; ורבבות תמימים נרשמו בתורים ארכים לקבלת אותו שכון ממשלתי, גואל. מאז זרמו מים רבים בירדננו. והנה הגיע אלי מכתבם של "המשתכנים האלה מחיפה – מור להניח, כי רובם הם אנשי מפא"י או תומכיה – מתאוננים מרה על העוול הכפול שנעשה להם. ראשית, דורשים מהם עתה לא אלפיים וארבע מאות לירות, אלא קרוב לחמשת אלפים לירות עבור דירתם. שנית, הדירה היא מן הטיב הגרוע ביותר – ממש תרמית. וכך מסכמים המשתכנים המרומים את טענותיהם:דירה היא רעה, אך מחירה הוא כמעט מחיר של דירת-מותרות!
בטיב הדירה לא אוכל לטפל; אבל באריתמטיקהאפשר וצריך לדון. צאו וראו: אם משתכן "פשוט", אף איש מפא"י, מכניס לפני שנתיים על חשבון דירתו 2,400 לירות, דורשים ממנו השתא להכפיל את סכום השקעתו; במלים אחרות, הלירה של אותו איש פשוט ערכה בעיני הממשלה היא חמשים גרוש; אבל אם "מנהיג" מפא"י עושה עיסקא בלתי-חוקית ובלתי מוסרית, היתה הלירה שלו שווה, לאחר שנתיים, שלש מאות גרושים. אכן, לו היה ציצרו חי בימינו ולו ידע את שפתנו הוא היה זועק: א זמנים א צדק מרכסיסטי, א שוויון סוציאליסטי, א משטר הישר של מפא"י!
כתבתי על ארבע מ"מים. אך יתכן, כי מראשיתו של המאמר ועד סופו, חשב הקורא כי הסדר, או המגיה, טעה, וכי צריך היה לכתוב לא מ"מים כי אם מומים. עלי להגן על ידידי הסדר והמגיה. הם, אמנם, לפעמים טועים, כחבריהם למקצוע בכל הזמנים, בכל הארצות ובכל העתונים; הפעם לא טעו. אף-על-פי-ככן, אם אתה, הקורא הנכבד, תתעקש ותאמר: אל תקרא מ"מים אלא מומים - גם אתה לא תטעה.
