עיסקת הנשק-היא ירידה מוסרית לתהום והעם ידע לשפוט ממשלה זו ומעשיה ולהורידה

אני יודע כי.. תעלו, יריבי הנכבדים, יעלה מנהיגכם, ותאמרו: זה רגש, זו רגישות זו רגשנות, אלו אמוציות, שאולי אפשר לכבדן אם כנות הן, אבל אסור להתחשב בהן. אני רוצה לשאול את כולנו פה, בני דור ההשמדה ואתחלתא דגאולה: מאימתי נעשינו קרירים כל כך? הן ביום שהונח היסוד על ידי חוזה רעיון הממלכתיות לתנועת השחרור העברית הלאומית בדורותיים נאמר לנו: אימפונדרביליה היא הממש בחיים, אימפונדרביליה היא המציאות והיא המשנה מציאות. מאימתי נעשינו קרירים כל כך, אנחנו בני הדור אשר החילונו מתכנסים על אדמת המולדת מתוך שכל קר, מתוך הגיון קריר או מתוך רגש שאולי בשפת אנוש מלים לבטאו? אבל האמת היא, כי כשם שאיוולת בכלל היא להפריד בנפש האדם בין ההגיון לבין הרגש, כך אווילות כפולה ומכופלת היא בענין זה להפריד בין השכל לבין הלב. מחינה פילוסופית ניתן לומר: יש רגש בלב, יש רגש במח-יש הגיון בלב. ומשום כך אמרו אבותינו: שיכול הלב הדרוש ללימוד תורה אולי יותר מכל תכונה אחרת.