עולם שכולו טוהר

מאמר עיתון
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ב' שבט התשל"ז, 21 בינואר 1977
נושאים:
מחתרות - אצ"ל. חינוך - הדר (מידות ונימוסים), נוער
אדם מקבל על עצמו פיקוד במחתרת ואחריות לחיי אנשים שהם כולם אחים אוהבים, מיטב הנוער שנותר לנו, שארית כוחנו. אם הנוער הזה לא יהיה, לא ילחם, לא יצליח – אין עוד תוחלת. זה האוצר היקר ביותר. ואנו במחתרת, עם המגור, עם הקללות, עם הגידופים, עם רדיפות מבית, עם חוסר הבנה, עם הנחה שהלוחמים הם שואפי דמים. והאמת היא, שהכל להפך. אין רגישים מהם לכל טיפה של דם יהודי.