עובדות ומסקנות

ההנהגה הקיימת איננה הנהגה. היא מפולגת ומפוררת. אין בה שני אנשים בעלי דעה אחת. אין לה קו, אין לה יציבות, אין לה תכנית, אין לה רצון, אין לה דרך.

ההנהגה הקיימת היא עוורת. היא מעולם לא ראתה את הנולד. היא לא ראתה אפילו את העובדות. היא נגררה ונסחבה אחרי מזימות האויב. היא נתנה ידה לכל משחקיו ותעלוליו. וכך היא הלכה מדחי אל דחי והובילה את העם משואה לשואה.

ההנהגה הקיימת איננה פוליטית. היא מעולם לא ראתה וגם היום אינה רואה את ההתפתחות הבין-לאומית בשלמותה. היא לא חפשה ואינה מחפשת בעלי ברית. גישתה היתה ונשארה פילנטרופית, גלותית.

ההנהגה הקיימת איננה נבונה, כפי שהיא מתימרת להיות. "תבונה" אינה מתבטאת בהקרבה מתמדת של העתיד למען חיי שעה ונוחיות זמנית; "תבונה" אינה מתבטאת בהסתגלות מתמדת למצבים הנוצרים על-ידי צעדי האויב, גזירותיו ומזימותיו. "תבונה" אינה מתבטאת בקבלת כל חסד הניתן מידי השליט, הניתן רק כדי להקל עליו את מלאכת החיסול וההשמדה. "תבונה" אינה תבוסנות. "תבונה" אינה השלמה. תבוסנות והשלמה הן המהוות את תכונותיה של ההנהגה, את אופיה.

ההנהגה אינה לוחמת. היא עושה צעד אחד קדימה ומיד בריצה שני צעדים אחורנית. היא אינה רגילה לסבל, לקרבנות, למכות. על כן היא נכנעת מיד לאחר קבלת המכה הראשונה. הנסיגה לאורך כל החזית החלה ב-30 ליוני 1946 (למחרת אחרי ההתקפה הבריטית) ונמשכת עד עצם היום הזה.

ההנהגה איננה אחידה. יושב בתוכה, או משפיע על דרכה, וויצמן - ובן-גוריון, וויז - וסילבר, גולדמן - וסנה, טבנקין-ורוזנבליט. כל אחד מתוך "הצמדים" הללו מושך לכוון הפוך, לכל אחד תכנית משלו ודרך משלו הסותרת את תכניתו ואת דרכו של רעהו - יריבו. וההנהגה מתווכהת יותר משהיא מחליטה, מתקוטטת יותר משהיא עושה, מבטלת את החלטותיה יותר משהיא מגשימתן.