עד מתי דו קיום

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ג תמוז התש"כ, 8 ביולי 1960
מתוך:
עמוד 2

הסבה להתנגדות לקומוניזם אינה רק סבה קיומית אלא כבר מתחילה להתבסס על ביקורת כלפי אורח החיים - מניעת חרויות - ולאו דוקא שאלות בנוגע לעצם הקיום. לנין חזה, כי האימפריליזם, או כפי שהאמריקאים, ובעקבותיהם הרוסים, מעדיפים להתבטא, הקולוניליזם, לא יוכל אלא להרבות דכוי ישיר. אך המציאות המתפתחת טיפחה על פני התנבאותו. תהיינה הסבות אשר תהיינה, עובדא היא, כי העמים הקולוניאליים משתחררים והולכים משלטונות נכריים. ומדינות חדשות צומחות בימינו כפטריות אחרי גשם נדבות. כל איש שהתרפקותו על הקידמה, ראה צרך, בעבר הלא רחוק, להדגיש, כי תור המדינות חלף, כי ההתפתחות האוביקטיבית - מושג מרעיד עצמות - תביא לידי בטולן הגמור. נגד טענה פרוגרסיבית זו היה צריך לעמוד הרצל בימיו וז'בוטינסקי בדורו - אף מול מנהיגים ציוניים, שטענו: מה לנו כי נעמול למען מדינה "חדשה", הן גם המדינות "הישנות" עומדות להתחסל.