עד מתי דו קיום

מסתבר, כי, אם המדינה של ימינו תופסת את אזנו ואת עינו של האזרח, היא משתלטת על מוחו. בתחנת שידור, או בעתונות. מונופוליסטית, אפשר לשכנע המון אנשים כי עבדות היא חרות, או כי חרפה היא כבוד. בעוד מערכת שכנוע זו מכה על הקדקד, זורם הזהב, הצהוב או השחור, מרוסיה לארצות המבקשות אותו, או המוכנות לקבלו. והוא עושה את שלו. הוא יוצר את האגדה של רמת חיים הרבה יותר גבוהה מזו הקיימת במציאות. יתכן, כי בעתיד הקרוב יישמט מידי העולם החפשי הנימוק של רמת החיים, ולא יותר לו אלא ההסבר של אורח החיים... הסכנה אינה באירופה המערבית, על אף המפלגות הקומוניסטיות החזקות הפועלות בה, ולא באמריקה, או באוסטרליה. הסכנה הממשית, הקרובה, היא באסיה ובאפריקה. בשביל המונים עצומים בשתי יבשות מתעוררות אלו, רמת החיים הנמוכה של רוסיה היא, באופן יחסי, גבוהה, קוסמת, מושכת.