סקירה
ברכת החג וברכת החרות שלוחה לכם באשר הנכם: במולדת ובתפוצות הגולה, במחנות הסבל ובמחנות האמונים, בסדנאות היצור ובעמדות המגן ועלי המיתרס המקודש בעיר העתיקה הנצורה.
העם עומד במלחמת החרות. תורת המעמד חוגגת את נצחונה המוחלט. אין תנועה בעולם, שתוכל להתגאות בנצחון רעיונה בקרב עמה, כפי שמשפחתנו יכולה היום להתגאות. כל הנחותינו אושרו; כל נתוחינו נתאמתו; והרעיון המרכזי שלנו - רעיון המלחמה והכבוש - היה לנחלת הכלל. אותה סיסמא, המקפלת בתוכה את חכמת החיים של אומה משועבדת, הקמה לתחיה, מול אויבים הקמים לכלותה; אותה סיסמא קצרה ופשוטה, שכה רבו הלועגים לה - סיסמת "הרק-כך" - היתה לעמוד-האש המאיר בפני העם כולו את הדרך ליציאה מבית-עבדים להיכל החרות. אי האיש בישראל - פרט לכת המגנסיסטית - שיפקפק, כי תוחלתנו בנשקנו, כי תקוותנו בכוחנו וכי עתידנו ועצם קיומנו רק בגורם אחד הוא תלוי: בנצחון בשדה הקרב? אי האיש בישראל - פרט לכת של צרי עין - שיכחיש, כי מעל העם כולו, העומד במערכה, מתנוסס היום דגלו של המעמד, שהונף לאו דווקא בידינו, אלא על-ידי המציאות עצמה? אכן, גם מעל העמק מתנוסס דגלנו. המעמד הורה את הדרך; החורשים הלכו בה. כי דרך אחרת אין. דרך אחרת לא היתה. ורק העוורים מלידה לא השכילו להבחין בין יום לבין לילה, עד אשר רעם המציאות פקח את עיניהם לראות את אשר מורנו ורבנו ראה לפני חצי יובל שנים, את אשר אנחנו, תלמידיו ותלמידי תלמידיו ראינו מיום צאתנו למלחמת השחרור.
תורת המעמד ניצחה. אך העם, שקבל, הן ברצון והן בעל כרחו, את תורתנו, עדיין לא ניצח. רבים אויבינו; אכזרים, הקמים עליו; טועים ומתעים מנהיגיו. העם עומד על סף ההשתחררות, הוא עומד גם על עברי פי פחת. חרות או שעבוד, מולדת או גיטו, חיי יצירה או גסיסה וכלייה - זו הברירה שבפניה הועמד דורנו שבע היסורים וכמה הגאולה. בימים כאלה, בימי מסה ומבחן, בימי דמים ואימים, היה המעמד, שדרכו ישר ואמונתו פלדה, לאחת מתקוותיה, ואולי לתקוותה העיקרית, של האומה הלוחמת. הן כל יום מאשר כי היחידים היינו, שראו נכוחה את אשר יבוא בעקבות ההחלטה של ארגון האומות על חלוקת ארץ-ישראל. והעם שראנו על חומותיה של עכו ככובשים, על מעלות הגרדום כמקריבים, ועל המצפה המדיני כרואי הנולד - העם מצפה מאתנו להדרכה במדיניות ולהכרעה בקרב.
בל נכזיבו.
לא נכזיבו.
