סיעה תנועת החרות מציגה: ממשלת-מעבר בלי מפא"י לקיום בחירות חפשיות בישראל

האמר לואי ה-14: המדינה זה אני? האימרות מסוג זה, המיוחסות לאישים בעלי שם, טוב או רע, הן מפוקפקות מאד. יש הסותרים את ההשערה, כי קיסר שותת הדם קרא בטרם יכרע ויפול: הגם אתה, ברוטוס, נגדי? ויש המכחישים בתוקף כאילו מריה אנטואנט שאלה, בתמימותה כי לא רבה היתה, למה אין הם אוכלים עוגות שעה שהמוני הרעבים צעקו בפני חלונות ארמונה: לחם, לחם. אימרה אחת היסטורית, היא בטוחה. היה היה מצביא אשר בעלותו על האוייב, ובטרם יוכה על ידו, אמר מה שאמר. אבל דווקא אימרה מפורסמת זו, מוטב לא לחזור על פרסומה. אך נניח, שהמלך שמש כן השיב לאחד מקשן: המדינה, מסייה? זה אני! היתה לו הזכות לומר כך, על פי הסמכות שניתנה לו, לפי אמונתו התפלה אך המלכותית, בחסד העליון, ומתוך השלמה, אם לא ההסכמה, של עם עבדים נכנע, אם לא נרצע. מלכותו של לואי ה-14 ואבותיו היתה מונרכיה (שלטון יחיד) בלתי מוגבלת. הוא לא היה המדינה; אבל המדינה,מחינת הסמכות השלטונית, זה היה הוא. אולם ברספובליקה (נכס ציבורי)? בדימוקרטיה (שלטון העם)? כדאי לשאול, ודי לשאול, כדי לדעת.