1963-11-08 ראש ממשלת הודו אף הוא קורא לעצמו סוציאליסט. מפלגת הקונגרס,שהוא עומד בראשה מאז נוצחגאנדי, מוכרזת כסוציאליסטית. לאשמענו מפיו של מר נהרו, האם הואקרא את ,,הקאפיטל״, או, כמר וילסון, זנח את הספר בעמודיו הראשונים. אבל בימים אלה מסר ראשהממשלה ההודית הודעה אופיינית עלדרכו בסוציאליזם. מרכס, אמרמרנהרו, היה ,,אדם טוב״, אבל הפילוסופיה שלו מן המאההתשע-עשרההיא מיושנת לגמרי. את הדברים האלה השמיעהסוציאליסט ההודי לאחרשלפני מפלגתו, הסוציאליסטית אףהיא, כאמור, הובאה הצעת החלטה כהאי לישנא. ,,אנו דוחים ללא סייג את הפילוסופיה ואת הפראקטיקה המרכסיסטית המבוססת על מלחמת מעמדות, על דיקטטורה של הפרולטריון ועל הלאמה של כל אמצעי הייצור והחלוקה״. הצעה זו אמנם לא זכתה לאישורם של רוב המנסחים. אבל, ראשית, אופיינית היא עצם עובדת הגשתה. שנית, לא הרבה פחות מזה אמר מנהיגה של מפלגת הקונגרס הסוציאליסטית. יש נו, איפוא, סוציאליזם בריטי בלי הקאפיטל, וסוציאליזם הודי בלי מרכס בכלל.
זו היא תופעה מהפכנית ממש בהתפתחות הסוציאליזם, כפי שהוא התגבש בין אביב העמים במאה הקודמת ובין מלחמות העמים בימינו. אחד הגורמים, שהעניק לתנועה זו, מאז עלותה על בימת ההיסטוריה, כוח משיכה רב, היה אופיה הבין-לאומי או הכלל-אנושי. אבותיה ונושאי דברה טענו, במשך שנים רבות, כי חלוקת האנושות לאומות, הקרויה מאונכת, אינה אלא פרי לאומנות צרת אופק וחשוכה. החלוקה האמיתית, אמרו, היא המאוזנת, למעמדות. מכאןהסיסמה המפורסמת, שהופיעה במניפסט הקומוניסטי למרכס ואנגלס: ,,פועלי כל הארצות התאחדות, (כך במקור -ד.ב) והמקשטת עד היום עתונים סוציאליסטיים מסויימים.
גם טענה זו נמחצה במדרך המציאות. כוונתי לא רק לשתי המלחמות העולמיות, בהן היא הועמדה במבחן מכריע ונקברה, מתוך זעקת עניים, בשמת הקרב ותחת עיי המפולת. גם היום, לאחר התפשטות הסוציאליזם לסוגיו בחלקי עולם שונים, נראה ל עין, כי הסולידריותהבין-מעמדית, בתוך הלאום, מסירה הצדה את הסולידריות הבין-לאומית, בתוך מעמד. אפילו מבחינה כלכלית, החלוקה לאומות היא הרבה יותר מציאותית מאשר למעמדות. שכיר בארץ מפותחת, רמת החיים שלו עולה על זו של בעל סדנא עצמאי המעסיק, כלומר לפי התיאוריה המרכסיסטית, ,,מנצל" עובדים, בארץ לא מפותחת. משום כך מדברים בימינו, דוקא מבחינה משקית, על אומות מפותחות ועד אומות מתפתחות, גם אם המונח האחרון הזה נולד בחיק האדיבות האנושית.
אם מבחינה כלכלית כך, מנקודת מבט מדינית על אחת כמה וכמה. סין עם הסוציאליזם המתגשם שלה מתקיפה את הודו, אשר בראשה מפלגה המצהירה חגיגית, כי דרכה היא זו של הסוציאליזם. בפאקיסטאן קיימת דיקטטורה צבאית, הדוחה סוציאליזם ככפירה בקוראן. אתה מתידדת ממשת פקין בפרהסיה. ואמריקה, כרגיל, עוזרת לזו אף לזו, ומתפתלת בין שתיהן. מוסקבה תמכה בקאסם, בטרם אימץ את הסוציאליזם, נגד הכורדים; היא תומכת בכורדים נגד ממשלה הבעת, המכריזה בקולי קולות כי סוציאליסטית אדוקה היא. בקיצור, החישובים הלאומיים, הטובים או הרעים, הנכונים או המוטעים, קובעים את דרכי המדיניות בעולם, ולא מקסם השוא של סולידריות מעמדית. על פי טענת פקין, מנוצלת סיסמת הסולידריות הזאת על ידי מעצמה מסויימת לקידום האינטרסים הממלכתיים שלה. בדרך האירוניה הגורלית, משמשת הטענה לסולידריות מעמדית, שעמדה לקטול את הלאומיות, את מה שמאו טסה טונג מכנה שוביניזם של מעצמה גדולה. שומו שמים והאדימו.
כך נוצרו סוציאליזמים לאומיים. מושב להשתמש, במקרה דנן, במספר רבים, כדי, בכל התנאים, לקיים את מצוות להבדיל מטומאת הנציונל סוציאליזם הגרמני. על הסוציאליזם הבריטי וההודי כבר דיברנו. נאצר טוען לסוציאליזם ערבי. דמשק ובגדד מטפחות על פניו. הן נושאות את דגל הסוציאליזם הסורי או העיראקי או הבעתי. אף סלאל מטיף לסוציאליזם; וגם בן-בלה כמובן. הסוציאליזם הלטינו-אמריקאי מוצא את בטויו לעת עתה בפידליסימו, או, כפי שמקובל לומר מחוץ לקובה בקסטרואיזם. יש, כידוע סוציאליזם יוגוסלאבי ויש סיני-אלבני. הראשון מתקרב לסוציאליזם הרוסי או להיפך, בעוד האחרון מתרחק ממנו. נהווין מגשים, בדרך אחרת מזו בה רצה או-נו, סוציאליזם בורמזי. באופק מתחיל גם לעלות מעין סוציאליזמים, ואם כה רבים הם (ב' לא דגושה), מה נותר עוד מן האופי הכלל אנושי של תורה ושל תנועה שהתיימרו לשאת את בשורת הצדק החברתי לכל פינו תבל ולכל באי עולם? אם אל אומה חייבת, על פי התנאים שלה ובדרך משלה, להגיע לרמת חיים הוגנת, להתפתחות תרבותית, להתקדמות מדעית וכנולוגית, מה טעם לתו האחד, הנדבק לשיטות השונות?
הסוציאליזם המפורד נושא עמו את הרחבת הדיקטטורה. כוונתי לא רק לאותו סוג של סוציאליזם, הרואה עצמו כפרוזדור המוליך לטרקלין הקומוניזם, כפי שאומרים במוסקבה ובבירות האירופאיות המזדהות עמה. הללו טוענות עד היום לדיקטטורה, להלכה של מעמד, למעשה של אוליגרכיה חד-מפלגתית השלטת בתקופה מסויימת. הם אמנם טוענים, כי צורת שלטונם היא הדימוקרטיה האמיתית, אבל כדי לקבל את תעמולתם, צריך היה להסכים לקיומה של דיקטטורה דימוקרטית. מי שמוכן לשוב ולומר Credo Quia Absurdum, מאמין אני משום שזה אבסורד, יקרא הידד לאוקטובר הנחוג בנובמבר.
עובדה היא, שמחוץ לגוש הקומוניסטי, לפלגיו, מתפשטת הדיקטטורה הגסה, בשם הסוציאליזם, ברחבי תבל. הסוציאליסטים, שקבלו את המרכסיזם, אך דחו ברבות הימים, את הלניניזם, טענו, כי בנגוד לקומוניסטים, הם דוגלים בסוציאליזם דימוקרטי. גם בצירוף זה יש סתירה. מקום שם מוגשם הסוציאליזם, על פי תורת מרכס, אין דימוקרטיה; מקום שם יש דימוקרטיה, תיתכן מפלגת הסוציאליזם, אך לא תיתכן הגשמתו. אולם היום חייבים גם אלה, המתקראים סוציאל-דימוקרטים, להודות, כי ברוב הארצות לבד הקומוניסטיות, בהן קם סוציאליזם, הוא הולך שלוב זרוע עם דיקטטורה. יש וקורה ההיפך. קודם מוקמת הדיקטטורה, ואחר כך היא מתעטפת באיצטלה של סוציאליזם. התוצאה אחת היא.
ועוד תופעה חמורה אחת הסוציאליזם, בהתיימרו עדיין להיות כלל אנושי, טען כי הוא יביא שלום לעולם. כולנו זוכרים, עוד מימי נעורינו, את טיעונם החוזר של הסוציאליסטים, לפיו מייצרי נשק וסוחריו, מאחר ואין הם מתחשבים אלא ביצר הריווח, מרבים שפיכות דמים בעולם. מסתבר, כי בימינו אין סוחרי נשק פעלתניים יותר מאשר מינסטרים סוציאליסטיים. מסחר זה, שאינו יודע אלא חישוב של ריווח, כלכלי או מדיני, נותן אותותיו המרעישים, בעיקר, בשדות הקרב, בהם מופיעים בני ערב למחנותיהם. רוסיה שולחת נשק לנאצר. אבל בשעתה, היא גם נתנה סיוע צבאי לתימן האימאמית. אלג'ריה של בן-בלה קבלה כלי נשק רבים ממוסקבה. אבל גם מלך מרוקו לא נפסל כלקוח של המשק והנשק הסוציאליסטי. קורה, איפוא, בימים אלה, כי בסערות תימן או בחולות הסהרה סטאלין נלחם בסטאלין (הכוונה היא לטאנקים, כמובן). ומיג נגד איליושין. ועוד היד הסוחרת נטויה.
