נפרץ מבצר עכו

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ז אייר התש"ז, 7 במאי 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 86-89

המלחמה היא התקווה, התקווה היחידה. וחובתו של כל חייל הנופל בשבי האוייב לחשוב כיצד להימלט, כדי לחזור לחזית המלחמה. חובת חבריו היא לסייע בידו. וזאת יודע הלוחם העברי: אין כבלים ששאיפת החופש לא תשברם. ואין בית-כלא אשר עוז רוח ומוח חושב לא יפרצו חומותיו. חיילי המחתרת ברחו ממחנה סודן וממחנה אריתריאה, מלטרון ומירושלים. ומבצר עכו, שנחשב לבלתי נכבש ובלתי חדיר, לא נשאר יוצא מן הכלל.

כן, שוב נשפך דמנו והרווה את הרי הגליל. אך לא דם טבוחים הוא, כי אם דם לוחמים וגבורים, המוליד גבורים חדשים, המצמיח גבורה מחודשת, המביא חרות למולדת וחיי כבוד לעם.

ועם האבל על אחים אהובים שהלכו לבלי שוב, ועם זכרם האלמוות בלב - הלוך נלך בדרך המלחמה, דרך היסורים העל-אנושיים, בדרך החיים היחידה - עד בוא היום בו נעלה למבצר עכו, שאת חומותיו פרצנו, ונמחה מתחת שמי ארצנו את הבסטיליה הבריטית, סמל העבדות, מבצר העריצות.

יום זה, יום השחרור לכל שבויי ציון ושביה. אינו רחוק עוד. הוא יבוא בזכותם של אלה העומדים במערכות החופש, המפרים את אדמת המולדת בדם לבם.