ניטראליות של התעלמות

המושג של ניטרליות מעולם לא היה ברור. מעיקרו הוא חל על סכסוך מזויין בין מדינות. לניטרלית נחשבת המדינה שנמנעה מלהשתתף במלחמה, התיחסה לצדדים הלוחמים ללא משוא פנים והוכרה על-ידם כמגלה יחס כזה. אבל אפילו בתקופות לחימה ניטשטשו, לא פעם, תחומי ההגדרה המשפטית הזאת. בימי מלחמת העולם הראשונה, אשר את יובלה נוסיף לזכור, לא לחוג, עד נובמבר 1968, היו השבדים רגילים להתבדח גם על חשבון מעמדם שלהם. חשוב להיות ניטרלי, היו אומרים תושבי שטוקהולם. אך עוד יותר חשוב הוא לדעת לאיזה צד להיות ניטרלי.

אלה, אשר יכלו, בימי הדמים ההם והאחרים, להתלוצץ, כוונו למושג של ניטרליות אוהדת. אך יש בו סתירה מניה וביה. אם מדינה אוהדת לצד אחד לסכסוך, משמע שהיא רוצה בנצחונו, או גם עושה, ללא שמוש בנשק, למען השגתו; אם כך, הרי היא עוינת לצד הדשני ופועלת, ולו בעקיפין, למען הבסתו. היכן, איפוא הניטרליות? גם בימי מלחמת העולם השניה, אשר מחצית יובלה תימשך, באותות בל יימחו, עד מאי1970, ניתנו דוגמאות רבות לאהדה ועויינות אנטי-ניטרליות כאלו. הן ידועות מדי הצורך לעמוד עליהן.

הניטרליזם של ימינו הוא סוגיה בפני עצמה. מתחילה הוסבר, כי הכוונה היא לעמדה בלתי משוחדת כלפי שני הגושים העולמיים הקרויים אידיאולוגיים. במרוצת הימים התברר, כי ניטרליזם אין פירושו אי-הזדהות עם אחד מהם. אלה דו-שימוש בשניהם, ודווקא משוחד מאד, אם מותר לומר כך. בינתיים חלה תמורה נוספת, פקין הכריזה על מוסקבה כבוגדת במרקסיזם-לניניזם, עם המקף, כמובן. יש מדינות קומוניסטיות ההולכות עם כורשצ'וב; יש כאלו הנוהות אחרי מאו-טסה-טונג. אבל יש כבר סוג שלישי של מדינות הסוציאליזם המתגשם. הן בוחרות בניאו-ניטרליזם, לא עוד בין אמריקה לבין רוסיה אלא בין ברית המועצות לבין סין. ושוב קמה ומהלכת בדיחה מדינית על חשבון התופעה של התקופה. אין היא עוד שוודית אלא רומנית. בבוקרסט נכנס אזרח לחנות כל-בו (או מעט-בה) ומבקש חפיסת תה. אומר לו המוכר באדיבות ראויה לשבח: יש לנו שני סוגי תה, רוסי וסיני, באיזה את בוחר? משיב לו הקונה, אחרי רגע של מחשבה: אם כך, תן לי קפה. לכך ייקרא ניטרליזם קומוניסטי. ייתכן, כי גם הוא יהיה ברבות הימים לשימוש כפול, או אפילו משולש, בצדדים לריב הרוחש, או המתפתח.

אנו רואים, איפוא, כי אין מספר, כפי שאין חקר, לסוגי הניטרליות.