נגד המושג ,,אוייב מעמדי" (דברים בפתיחת הוועידה של ה.ע.ל בעכו)

אבל הבחורים שלנו... הם לא ידעו מורא מהו. ה"טיימס" כתב עליהם בדיעבד, כי הם שחירשו את רוח המכבים בקרב ישראל. האמיצים כמוהם קשה למצוא, אמיצים מהם אין. הם נרדפו עד חרמה, עד אריתריאה. הם הלכו למערות, לעינויים, לגלות. ולא היה אחד בהם, אף אחד, שהרים ידו ונשקו נגד שובריה של אחדות פועלי השחרור, נגד אחיהם רודפיהם, נגד שליחיו של אוהב שנאה. כי, אכן, זהו ההבדל ההיסטורי בינינו לביניהם. עם קטן, משועבד, או מוקף אוייבים, אינו יכול לנהל מלחמה בשתי חזיתות. בהיפתחה חזית חיצונית, מוכני אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, להינתק בכל מחיר ועל אף כל הקרבנות והיסורים, ממערכה הפנימית; ואילו הם מוכנים להינתק מכל מערכה לאומית חיצונית, כדי לפתוח בחזית הפנימית. לא אכחיש: זה כוחם – אך זו חולשתם. לא אכחד: זו חולשתנו. אך זה כוחנו. זה סבלנו. זו גאוותנו.