נאומו של מר מנחם בגין בישיבת הפתיחה של הועידה ה-י"א של תנועת החרות
ועידת מפלגה
מה קרה לנו, ביחוד בחמש השנים האחרונות? איך נעישה הסיון בתוכנו ליטול את העיקר, את צדקת עניננו? אין מציגים את הציונות ואת העם היהודי השב למולדתו, לא כמגשים צדק אלא כעשוה עול. מה קרה לנו? משום שהגענו לירדן – זה העול? האם כאשר היינו מיעוט מבוטל, לא אמרנו כולנו, כל היהודים וכל הציונים: ארץ-ישראל לנו היא בזכות, מימי קדם ועד עולם? כולם לא התפללו אבותינו, יום יום, על שיבת ציון כלום לא התפללו על גשם בארצות בהן חיו, אלא בארץ הרחוקה – ארץ-ישראל? כלום לא האמנו בשיבה הזו ובצדק שנעשה עם התושבים הערביים של ארץ-ישראל, כפי שאנו רוצים לעשות אותו גם היום: שיווי זכויות? מה עול אנו עושים?
