נאומו של מנחם בגין ב-29 בנובמבר, באסיפת המונים בניו יורק.

מלחמתנו היתה גם מלחמה למען כבוד האדם, ואותה ידגים המקרה שנקרא לו "מעשה במלקות", בודאי זוכרים אתם, שבמאה העשרים הזאת שמרו הבריטים על העונש הברברי של מלקות בפרהסיה, והטילו אותו על שני לוחמים עברים צעירים שנידונו על-ידי "בית-דין" שלהם לחמש עשרה שנות מאסר. הזהרנו את התוקפים הבריטיים: כשם שהחלטנו לשים קץ לטבח חד צדדי, כך מנוי וגמור עמנו לשים קץ להשפלה חד צדדית ולהלקאה חד צדדית, מתוך שחצנות אווילית לא שעו הבריטים להתראתנו, ואחד מן הצעירים נער בן ט"ו, קיבל 18 מלקות בשוט, בבית-הסוהר בירושלים. בו בלילה קיבלו קצינים בריטיים עונש משפיל זה עצמו, ומני אז לא היו עוד מקרים של הלקאה בא"י, לא ביחס ליהודים ולא ביחס לערבים, כי הבריטים אינם זכאים להלקות שום אדם שבעולם, ערבים או בני מאלאיה או אפריקאים מחוף הזהב. ואם להוטים הם אחרי מלקות ותליות, הרי יש בעולם – אם אין טעות בידי – 45 מיליון ... גלים, ולמה לא יתאמנו איפוא במעשים אלו על גבי עצמם? כבוד האדם, וביחוד כבודנו שלנו, עלה מאד בערכו תודות למלחמת-השחרור שלנו; המשך הקיום, שחרור וכבוד