נאומו של מנחם בגין ברמת גן 19/08/1948
ואם יכולנו...לעמוד נגד האוייב, להכותו ולגרום לו תבוסה נצחת, הרי משום שסביב הדגל התלכדו מאמינים שנכונותם היתה ללא סייג. זהו יסוד כוחנו וסודו. לא חכמים אנחנו ולא בני חכמים. יש בודאי בין השליטים הזמניים שלכם אנשי היודעים יותר יפה להתחכם, לכתוב תזכיר יפה יותר מאתנו. לא זה קובע בהיסטוריה. למשפחה הלוחמת הזו התלכדו צעירים ומבוגרים ללא הבדל מפלגה ומעמד. והמלים הקצורות, הפשוטות והגדולות: "חרות או מו8ות", מובנות היו להם כמשמעותן. בכך נצחנו ובכך עמדנו בפני כל המבחנים. כך הלכנו למחנות הרכוז בארץ-ישראל ומעבר להרי חושך. עם זה הלכנו לעכו. עם זה יצאנו לקרבות ועם זה עלו אחינו למעלות הגרדום. על כן אין פלא שכאשר שלשום עמדנו ע"י 7 הקברים, אין פלא שהרשנו לעצמנו בשם כולכם לומר לאלה השוכבים שם: "אחינו הטהורים, הקדושים, הגבורים, כזהר הרקיע מזהירים, אתם שהוצאתם אותנו מעבדות לחרות. תהלת נצח לכם לעולמי עד. לו לשליטים הזמניים היתה הרגשת צדק אלמנטרית, היו מתחילים את העצמאות בכך שהיו באים לקברים ובכך שהיו נצבים ע"י המבצר הזה והיו רושמים: כאן נלחם, נפצע ונפל דוב ברונר. הם לא עשו זאת. הם כותבים היסטוריה משלהם. אך אני אומר לכם: הכתובת על הקיר אינה חשובה. יד אנוש תכתוב אותה, יד זידונית תמחקנה. יד האומה תכתוב את הדברים הללו והם יחיו בלב האומה. לוחמי המחתרת העברית הוציאו את המשעבד מהארץ ולא התזכירים הרשמיים. בודדים, גלמודים, מעונים ומוסגרים – הניחו את היסוד לעצמאות ישראל בארצו.
