נאומו של מנחם בגין בפתיחת ועידת חירות ה-י"ב
שנית, שלום סוציאלי וצדק סוציאלי. בתקופת חירום מיוחדת זו דרוש לנו שלום חברתי, לא מלחמת מעמדות ולא מלחמת רשויות. אנחנו מציעים כי כל גורמי המשק יתכנסו ויסיכימו להמנע לתקופת מיבחן של שה או שנתיים, משביתות והשבתות ולהחליט למסור לבוררות זבל"א את כל סכסוכי העבודה, כל תביעות כר ותנאים סוציאליים, ולמסור לבוררות ממלכתית-שיפוטית את הסכסוכים בשירותים החיוניים ביותר. בשירותים אלה ימנה בית המשפט ועדת בוררים ודברה יקום הכל יכבדו את ההחלטה שנתקבלה על ידי מוסד נייטראלי כזה. יהיה בירור מתמיד של התביעות לעשיית צדק חברתי. לא תהיה הפקרות העובד; גם לאתהיה הפקרות במשק הלאומי. כך נמנע בזבובז נורא של הון לאומי הדרוש לבטחון, לבנין לביטול העוני, ונקדם את משקנו הלאומי. נגדיל את פריון העבודה, את הייצור ואת היצוא . ניצור תנאים להתקדמות לקראת משק נושא את עצמו. שלישית, צריך לחדש בישראל את פשטות ההליכות. אני מבין; בעולמנו, יכול אדם להיות סוציאליסט, ויכול אדם להיות מיליונר. בעומנו הוא יכול להיות לא זה ולא זה; אבל להיות גם זה וגם זה? קשה. אולי לא כל כך קשה, כפי שאנחנו רואים אבל אז קשה לקבל ממנו הטפה להידוק החגורה, לפשטות ההליכות.
