נאום בגין בירושלים
ובהיותנו מעבר לים הלך הלכנו לקבר אחד שבו שוכב במנוחה ארעית האיש אשר נטע בלבנו את האמונה בתקומת עמנו ועתידו ואת הנכונות להקרבה. הלכנו לקברו של האסיר הראשון בעכו, מחדש המסורת הצבאית, משורר בחסד, אבינו מורנו ורבנו. התיצבנו בפני הקבר הבודד הזה של האיש אשר כל חייו הקדיש למען חרות עמנו, ולא זכה לראות אפילו את פרותיו הראשונים של מפעל חייו. התיצבנו והודענו: אבינו, מורנו ורבנו, אף על פי שלא זכית – לא לשוא עמלת. לא לשוא טרחת – בניך השלימו את עבודתך. עלו עלי גרדום והקריבו את נפשם. אנו לא נרתענו ולא נסוגונו. וקם השלב הראשון – חזון החרות. ועתה, הרינו נשבעים שבועת אמונים לך אבינו, מורנו ורבנו, כי לא ננוח ולא נשקט עד אשר חזון ישראל כולו יתקשם. ותחיה הארץ כולה חופשית, וירושלים כולה בירתנו תהיה. ואז פקוד נפקוד הנשיא בישראל שיהיה נשיא אמיתי בישראל, פקוד יפוקד אותך ויצווה להביא עצמותיך מאדמת נכר לאדמת המולדת למנוחת עלמים.
