מ. בגין בפתיחת המועצה הארצית של תנועת חרות: מהתגוננות לאופנסיבה מדינית, משתדלנות ערובות – למדיניות בריתות
המצב האיסטרטגי נשתנה מיסודו, באורח פתאומי, במשך החדשים האחרונים. עד לפני מספר חדשים, עד לפני הגילוי, שיש בידי המדענים הרוסיים להעלות לחלל כלי מסוים היכול להסתובב או לרוץ במהירות של עשרות אלפים ק"מ בשעה – הייתה אמריקה מעבר לאוקיינוס, המגן, אולי לא היחידי אבל המכריע, של כל אירופה. היום נהייתה אירופה הקו הראשון של ההגנה... וההכרה הזאת חלה לא רק על אירופה אלא על חלקי-עולם שונים אשר בלעדיהם העם האמריקאי איננו יכול עוד להיות בטוח בעצם קיומו. זוהי ראשית שינוי הערכים בדעת הקהל האמריקאית. יתכן שראש הממשלה דהיום אינו מעריך את הגורם הזה, את דעת הקהל באמריקה – ואין להתפלא. הוא רגיל שלא להתחשב בדעת הקהל, והוא סובר שאיש אינו מתחשב בה. אבל באמריקה, וגם אצל עמים חופשיים אחרים, דעת הקהל היא גורם מדיני מובהק, לא מופשט, ממשי. ולכן אפילו אין ממשלה זו של ארה"ב נוטה להכרה של האינטרס המשותף המכריע במזרח התיכון, בין העם החופשי הזה, העם העברי, שהחליט לחיות וגמר אומר לחיות כעם חופשי, ובין העם האמריקאי – יכול לבוא יום, והוא אולי אינו רחוק, כשהכרה זו, כתוצאה של השפעת דעת הקהל, תחדור גם לחוגים הרשמיים, הן בסנט, הן בבית הנבחרים, אף בממשלה. שינויים יסודיים ביותר עלולים לחול באמריקה במשך השנתיים הקרובות. ועלינו להיות מוכנים לקראת השינויים האלה. ועל כן עלינו להעלות גם את הרעיון של ברית – לא של ערובה אלא של ברית הדדית – בין המדינה הקטנה, האומה האמיצה של ישראל, לבין ארצות הברית...