מ. בגין בסימפוזיון על בעיות המשק: אין בטחון לאומה ללא משק יציב

ישנה חברה של עבדות עם רעב; אפשרית חברה של שובע בתוך עבדות; קיימת חברה של חרות תוך רעב; ואפשרית חברה של חרות בלי רעב. לו עמדה בפנינו הברירה בין שובע בתוך עבדות, לבין חרות עם רעב, סובר אני, כי אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, היינו בוחרים באפשרות האכזרית השניה. וודאי הוא, כי עבדות עם רעב זהו, אם מותר לומר כך, שיא השפלות החברתית וההפשלה האנושית. אבל גם שובע בתוך עבדות וחרות עם רעב, צורות חברה בלתי נסבלות הן. שובע בתוך עבדות – אף זו היא צורה של רעב; חרות עם רעב – אף זוהי צורה של עבדות. את שתיהן יש לדחות. וצורת החברה הנכספת, אליה נשאף בכל כוחותינו, היא: חרות בלי רעב. זה חזונם של נביאי ישראל. זה חזונו של מורנו ורבנו: חרות לכל אחד, רעב לאף אחד.