מ. בגין בסיום הויכוח בכנסת יחסינו עם גרמניה איננה רק בעיה רגשית וחינוכית – היא גם בעיה מדינית

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ה' שבט התשכ"ב, 10 בינואר 1962
מתוך:
עמוד 1

אני מאמין באמונה שלמה שבין הקומוניזם לבין ציון- תהום, אין גשר, לא צריך שייבנה, צריך שלא יקום. ובניגוד לדברים שפורסמו בעתון צרפתי (פיגארו), שוב אני מאמין באמונה שלמה שהקומוניזם לעולם לא ישתלט על האומה הזאת ולא יעשנה מכשיר למען הגשמת מטרתו הסופית בעולם כולו. אבל יש להבחין בין האמונה הזאת, על פי ההיגיון, אדוני שר החינוך, על פי ההיגיון המדיני, ובין האינטרסים הממלכתיים של גורם רב כוח והשפעה של מדינה קטנה כשלנו, החייבת לעמוד על עצם קיומה.

  • הם מעמידים את הרגש מול השכל ואומרים: האחרון יגבר על הראשון. איזו הפרדה מלאכותית? כל הדברים הנכונים, היפים, הגדולים, ההיסטוריים, הנותנים לא רק טעם אלא גם הוד לחיי אנוש נעשו על ידי שילוב הרגש בשכל. משום כך אמרו אבותינו: שיכול הלב, ואולי אנו בעקבותיהם יכולים לומר: ליבוב השכל. לא החישוב הקר הוציא את אבינו המכבי ממודיעין והעלהו ירושלימה; את אספרטקוס מקאפואה לווזביוס; את וושינגטון מביתו בווירג'יניה לגיאופורג'; את בוליבר מקארקאס לאנדים; את גאריבלדי מגנואה, בשתי ספינות קיטור עלובות, למרסלה ולפלרמו; הרגש הקדוש, ניצוץ האלוקים בלב האדם, הוא שהפעיל אותם. אבל לא בלי שכל, הם כולם, במערכותיהם לשלביהן, נלחמו מעטים נגד הרבים וחלשים נגד החזקים; בשכל ניהלו את מערכותיהם וניצחו, לפעמים אף-על-פי שנפלו. אין שום הפרדה בענין זה בין רגש קדוש לבין השכל הטוב; משולבים הם יחדיו.
  • כאן צפון המפתח לשאלה של אחריות קולקטיבית. יהודים יעזו לומר ליהודים: - גזענות? גזענות - שאנחנו מתעבים אותה, שאנחנו היינו קורבנותיה? האנחנו מאמינים באחריות קיבוצית של עם? אנחנו לא היינו קרבנותיה במשך כל הדורות? אנחנו לא נאמר בעקבות הפרסומציה המשפטית המפורסמת: כל אדם הוא אדם כל עוד לא הוכח ההיפך? אנחנו לא נבחין שבכל עם יש אנשים טובים ורעים, חכמים ואחרים, משעובדים ולוחמי חופש? בודאי, הכלל הגדול הוא: אין אחריות קיבוצית, אבל האם על הכלל הזה לא חל הכלל, לפיו אין כלל בלי יוצא ממנו? זהו היוצא מן הכלל: העם הגרמני. כי טופף ובניו, קורי, א.ג פרבן, ושתי הפירמות המסחריות שקבלו את הפטנט מן הקונצרן הגדול ושלחו כל חודש, האחת - שתי טונות של צקלון ב' והשניה - שלושת רבעי טונה של צקלון ב', לאושוויץ - בכל הפירמות הללו לא עבדו נאצים, אנשי ס.ס. חברי הגסטאפו; שם עבדו אנשים פשוטים, פועלים שעשו את המתקנים, עובדים שהובילום, מזכירים שרשמו את המכתבים, מנהלים שהכתיבו אותם. זו האחריות הקולקטיבית. העיז יהודי לבוא ליהודי ולומר שאם הוא מתנגד לקיום יחסי רוח ותרבות עם העם הזה, הוא טוען לגזענות? דרך ארץ !
  • עתה נעבור לגרמניה היום. את המכתבים שקראתי בפניכם הבאתי מספרו האדיר, המונומנטלי של שיירר ״עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי". אבל בינתיים הופיע, לא במוסקבה אלא בניו־יורק, ספר על גרמניה היום שנכתב על ידי טיטנס. הוא היה חבר בוועדה לחקירת פשעי המלחמה מטעם ממשלת ארצות־הברית. שם הספר הוא ״גרמניה החדשה והנאצים הוותיקים״. ובהסבר של המו״ל כתוב לאמור: ״זהו דין וחשבון גלוי ולעתים תכופות מזעזע, המפרט, כיצד אנשי היטלר הצליחו לשוב לעמדות שלטון כמעט בכל שטחי החיים בגרמניה, לרבות משרד החוץ, בתי-המשפט, המשטרה ועוד". מחבר הספר מספר על המשפט הידוע בשם ״משפט צינד" בעיירה אופנברג. צינד זה היה מורה, אחד המורים הגרמניים, אדוני שר החינוך. הוא נפגש עם אדם ששמו גיסלר, שמכנים אותו בנוסח האומלל, יהודי למחצה״, התנהל ביניהם דו-שיח שלא אחזור עליו. המורה הזה, ה״שטודינראט״ הזה של הרפובליקה הפדרלית, אמר בנוכחות אנשים רבים: חבל שלא הכניסו אותך ואת אישתך לתא הגזים, ואני מתגאה בזה שראיתי במו עיני כיצד הגרמנים הרימו קרדומות ופתחו את ראשיהם של היהודים. הוא הובא למשפט, אותו צינד, וקיבל שנת מאסר, זה לא העיקר. התיאור מה התרחש לאחר המשפט, הוא הקובע. המחבר מספר לנו, על סמך הידיעות שנתפרסמו לעיני כל בגרמניה, כי כאשר בית המשפט חרץ את דינו של צינד לשנת מאסר אחת, פרצו נשים גרמניות בבכי. גברים נגשו אליו ולחצו את ידו ומשהוצא מהאולם עבר בין שתי שורות של מוחאי־כפיים. ״לרשותם של הארגונים הניאו נאצים עומדים היום 30 עיתונים, 58 חברות מו״ל לספרים ולחוברות ו-120 פובליציסטים נאצים מתקופת השלטון הנציונל סוציאליסטי בגרמניה". עתה אביא בפניכם מבחינת התמונה המזעזעת הזאת, את העיקר. המחבר קובע שמבין שופטי בית המשפט העליון בגרמניה, הלא הוא בית המשפט בקרלסרוא, 17 הם שופטים מתקופת השלטון הנאציונאל־סוציאליסטי ו־17 נאצים הם נשיאים ומנהלים של בתי המשפט הגליליים. ועתה, דמויות מספר של השופטים בגרמניה. ד״ר קונראד רידיגר: מסמכים הוכיחו כי הוא היה פעיל בהשמדת מיליוני יהודים. מי הוא היום? - שופט בבית המשפט הפדרלי הקונסטיטוציוני הגבוה בקרלסרוא. ד"ר ארנסט קנטר — הוא היה שופט בדניה הכבושה, אותם דנים שהצילו את היהודים ושאת ראש ממשלתו יקבל מחר עמנו בחיבה ובאהבה ובהוקרה. קנטר היה שופט בדניה הכבושה וזכה לכינוי השופט התולה". בשנת 1958 הוא נתמנה לנשיא הסנט בבית המשפט הפדרלי בקרלסרוא, הלא הוא בית המשפט העליון של גרמניה. ד״ר אייזלה היה שופט אימים בפראג הכבושה. האמריקאים הסגירו אותו בידי הצ׳כים. הצ׳כים שפטוהו הוא שוחרר וחזר לגרמניה. מי הוא היום? - שופט בבית המשפט האזורי בשטוטגרט. ד״ר ברנר רודה — הוא היה קטגור נאצי בפראג הכבושה, הוא גרם לתלייתם של מאות פרטיזנים ולוחמים צ׳כים. היום הוא ראש מחלקה במשרד המשפטים בשלסוויג-הולשטיין. דוקטור רעדער־קנוספל היה הקטגור הראשי בפראג הכבושה. הוא זכה לכינוי, התלין״. ב-8 בפברואר 1944 הוא דרש פסק־דין מוות לשבעה צ׳כים משום שנתנו מזון לחייל סובייטי שבוי, ובין אלה שהוצאו להורג בגללו היתה אשה בהריון. מי הוא היום? קטגור ראשי במנהיים. דוקטור מוהס הוא היה נשיא בית משפט מיוחד בראדום. בין השאר דן למיתה פולני על אשר נתן מחסה לילד יהודי קטן. מי הוא היום? נשיא בית המשפט האזורי בהאם. דוקטורים כולם דוקטורים: דוקטור ברוכהאוז, דוקטור הוקלנבראוש, דוקטור ריימערס, דוקטור נוימאן, דוקטור פון דו זנהאוול, דוקטור שלויטער, — כולם היו שופטים או קטגורים בימי היטלר. כולם יושבים היום על כס המשפט בגרמניה החדשה, שלא תשוב עוד להיות גרמניה הקודמת״. אלה שופטי גרמניה: ידיהם מגואלות בדם, זעקות קרבנותיהם החפים מפשע באזניהם, לבבותיהם רוויי רגשות שנאה. והרי אחד המבחנים המכריעים בתרבות של עם זהו מבחן המשפט. חבר הכנסת כסה, שואל: מדוע לא? מדוע לא ישלחו ילדים מישראל מכתבים לילדים בגרמניה? האם אתם יודעים לאיזה בתי אב יגיעו המכתבים האלה? סטטנס טוען שרבבות גרמנים עדיין אומרים בגרמניה בגלוי: חבל שלא השמידו את אחרון היהודים בתאי הגזים. האם אתם בטוחים שמכתב כזה של חגית, של חניות, לא יגיע לביתם של בני פירמה, טופף ובניו ואל בתיהם של השופטים והדוקטורים האלה, והם לא יעשו אותו ללעג ולקלס ולא יגידו לילדיהם — חבל שלא השמידו גם את היהודונים הללו. האם אתם יודעים לאיזו תהום אתם דוחפים את הילדים בישראל על יד החינוך הזה אדוני שר החינוך? על ידי המדיניות הזאת גברת שרת החוץ? זוהי התשובה לשאלה מדוע לא. התבוננו בה. בית המשפט בירושלים שאל את השאלה: ״מדוע באה לנו הרעה הזאת דווקא מידי העם הגרמני״ ? הוא ודאי התכוון לכך: מדוע מידי העם הגרמני, בו קמו גטה, שילר, היינה, לסינג ביילין, בונד. הצי הגרמני; רטנאו, מצילה של גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. מדוע דווקא מידי העם הגרמני? אבל שימו לב: בית המשפט לא שאל מדוע מידי הנאצים, ההיטלריסטים; הוא שאל: מדוע מידי העם הגרמני באה לנו הרעה הזאת, בית המשפט לא השיב; מי יוכל? את התשובה מצא אולי שיירר. הוא הביא לנו את הדברים שלותר אמר אותם לפני 500 שנה בקירוב. לותר הוא אבי הרפורמציה. הרפורמציה נחשבת לנושאת הקדמה, ולותר אמר: יש ליטול מהיהודים את כל כספם ותכשיטיהם, ממונם וזהבם, להעלות באש את בתי־הכנסת, להחריב את בתיהם, לשימם במכלאה או באורווה כצוענים. ולהחזיקם בשבי ובדוחק. שיירר הוא פרוטסטנט לא יהודי, והוא אמר כי 500 שנה לאחר שלותר אמר את הדברים, עשו הגרמנים ביהודים בדיוק כפי שייעץ להם לותר, אולי זאת היא התשובה אינני יודע, אבל עובדה היא שמידי העם הגרמני באה לנו הרעה הזאת, ובגלל העם הגרמני על מיליוני בניו, על פרופסוריו, על דוקטוריו ומנהיגיו וכמריו, לרבות נימלר, באה לנו הרעה הזאת. ולא ביום האחד בשנה. אלא כל יום, כל שעה, במשך שנים שמראות מהן לא היו בתולדות אנוש. היינו צריכים לומר, אבותינו ואנחנו: רבתה בנו חלחלה; קרן ירדה עד עפר; צרי עין מצאו יד; פועלי שקר חיל עשו; עושי צדקה לא נראו; יום יום נאמר מה בסופנו; טוב מוות מחיים אמרנו; בני נכר משלו בנו; אמרנו נגזרנו אבדנו. ונהיה: כתועים ואין לבקש, כשבויים ואין לשובב, כרעבים ואין להאכיל, כצמאים ואין להשקות, כעייפים ואין להשיב, כשנואים ואין לאהוב, כנרדפים ואין לקרב, כמנודים ואין להתיר, כלקוחים ואין אדונים, ככפופים ואין לזקוף, כיתומים ואין להם אב, כטמאים ואין לטהר, כזנוחים ואין לזכור, כהומים ואין להם מנוחה, כדלים ואין לחננם, כגרים ואין לקבל, כבזויים ואין לכבד, כאבלים ואין מנחם, כאנוסים ואין מנוס. ועם עם זה שמידיו כזאת הרעה אשר באה לנו. אל לו לישראל לקיים יחסי תרבות רוח וחינוך.