1963-12-20 ...מושב הכנסת, בו נתקיים דו-שיח בין סיעת תנועת החרות ובין מתנגדיה, בין האופוזיציה ובין הממשלה, בשאלת גבולה המערבי של פולין, הלוא הוא קוו אודרנייסה. בדיון המדיני ההוא הובעה, בשם סיעתנו, הדעה, כי מדינת ישראל צריכה לקבוע עמדה מפורשת לטובת האופי הקבוע של גבול זה בלבה של אירופה, עליו יש משיגים רשמיים, קולניים, בגרמניה, וממנו יש וגם מסתייגים בחלקי עולם שונים. סברנו, ואנו מוספים להיות משוכנעים, כי קביעת עמדה כזו, ומתן פרסום לה בזירה הבין לאומית, הם באינטרס האמיתי של ישראל. ראשית זוהי בעית השלום האנושי. מקובל לומר בימינו, כי כל מלחמה מקומית עלולה להביא לידי הצתת אש עולמית. יש בכך אמת, כמובן מבחינת הסכנה בכוח. אך עובדה היא, כי מאז תמה מלחמת העולם השניה רבו מלחמת מקומיות, בעיקר ברחבי אסיה ואפריקה. על אף סכנת התפשטותן, הן אותו, ורובן כבו. ודאי, עובדה זו אינה מצדיקה את מסקנתם של הסינים, לפיה מלחמות מקומיות, הנראות להם צודקות או מוצדקות, לא תולכנה גם בעתיד למלחמת הכל בכל, או להכחדת הכל. הגיון מעין זה הוא לקוי מעיקרו. יכול סכר לעמוד שנים רבות נגד משברי מים אידים, אף באחד הימים הם עלולים לגאות ולעבור עליו או לפרוץ אותו, ולהמיט שואת פתע על עמק מוריק, על גיא םפורח. יכולים מכבי אשר עשר פעמים לאתר שריפה, ואילו בפעם האחת עשרה היא עלולה, על אף ציודם ניסיונם ומאמציהם, להתפשט ולכלות בית, אדם ובהמה...מצב שונה לגמרי הוא זה, הקשור בבעיותיה המיוחדות של אירופה המרכזית. כל בר בי רב, ולא רק רב מדינאות, חייב להבין, כי לו באחד הימים היו הגרמנים מנסים להחזיר לעצמם בכוח את שטטין או את וורוצלב, ועוד, תוצאת נסיונם לא תהיה מערכה מקומית גרמנית-פולנית, אלא מלחמה עולמית, בה, כפי שהבסיר הנשיא קנדי המנוח, היו נמחים, בעשרות דקותיה הראשונות, למעלה משלוש מאות מיליון איש. יוצא, איפוא, כי כל תרומה להכרה אודרנייסה כגבול קבע, מחד, ולעקירת רצונם של הגרמנים לחצות אותו, מאידך גיסא, תרומה היא לשלומם של כל העמים. ומי מהם מעונים יותר מענו למנוע, בדור הזה או בדרותו הבאים, הכחדה המונית?
