משבר בקיבוץ
גורם נוסף, שהביא למשבר בקיבוץ, קשור בכפילות משוועת, הרסנית. כמעט כל הקיבוצים מעסיקים פועלים מבחוץ, שכירים. מי שאינו מצוי אצל ההלכה המרכסיסטית אינו יכול להעריך, מהי, בשביל סוציאליסט, המנסה להיות שלם עם עצמו, עבודה שכירה. ויושבי הקיבוצים מנסים, או ניסו עד כה, להיות שלמים עם עצמם.
מרכסיזם אינו מבחין בין תנאי עבודה, שיש בהם, ושאין בהם, ניצול. ההלכה המרכסיסטית קובעת, כי העבודה השכירה היא הניצול. אמנם, בני דורנו ראו, בינתיים, כי הסוציאליזם, בהגשמתו, כלל אינו מבטל מעמדות והבדלים ופערים ועבודה שכירה. ושכר קצוב, או ירוד, או נמוך, או דחוק, שאינו מספיק כדי מחיה ראוייה לבן תרבות. אבל ההלכה נותרה. אדם, השוכר עובד, הוא לפי הכרתו של כל סוציאליסט, מנצל; אדם, הנשכר לעבוד, הוא מנוצל. שאל כל סוציאליסט ויגדך: בהתגשם הסוציאליזם, לא יהיו עוד מעמדות ולא יהיה ניצול אדם בידי אדם. לא יהיה? שאלו את פועלי רוסיה ויאמרו. אך אי אפשר לשאול. אין זאת אומרת שהתשובה אינה ידועה.
את אנשי הקיבוצים אפשר לשאול, לפחות בעקיפין. נשאלם איפוא, מה על העבודה השכירה בשדותיכם ובמפעליכם נושאי הרווחים, הרנטבליים בלע"ז? עובדים בהם פועלים בשכר קצוב, יומי, או שבועי, או חדשי, מקובל. מה לכם ולעבודה זו? אם העבודה השכירה היא, בתור שכזו, ניצול, משמע שהקיבוץ, עליו תפארתכם הסוציאליסטית, הוא נצלן חברתי. ואם עבודה שכירה היא לאו דווקא נצלנית, משמע שבעל מפעל פרטי, תעשיתי, חקלאי, או מסחרי, הנותן לנשכר, עבור אותו מספר שעות עבודה, את אותו שכר, אם לא גבוה מזה, הניתן על ידי הקיבוץ – אינו כלל מוצץ הזיעה, הלוקח ממנה את עודף הערך? יושבי הקיבוץ, הרוצים להיות שלמים עם עצמם, אינם יכולים אלא להסכים לאחת משתי אלה. אם לראשונה יסכימו, יחשוך עליהם עולמם הקיבוצי; אם את השניה יקבלו, יאור לפתע העולם הקפיטליסטי. במה יבחרו? בינתיים בחרו בעבודה שכירה. נראה, שאי אפשר להם בלעדיה, גם היא מסייעת לרנטביליות הרצוייה. יפה. אנחנו, שאיננו מאמינים באווילות המרכסיסטית על היות עבודה שכירה, בכל התנאים, ניצול, מברכים את כל המפרנסים והמתפרנסים ואת כל המתפרנסים המפרנסים, כן ירבו, בעיר ובכפר. אבל לנצל עבודה שכירה בקיבוץ, ולגדף עבודה שכירה כניצול, מחוץ לו, - האין כפילות זו מוכרחה לדכא נפש כנה ולדכדכה? עמוק המשבר.
