משבר בקיבוץ

מן הסיבה הזאת, שהיא בספירת החומר, חשובה, בוודאי, הסיבה הרוחנית. בעל ראשי הפרקים הקיבוציים מודה, כי עליו ועל חבריו, כעל כל המחנה הסוציאליסטי-מהפכני בעולם, עבר זעזוע אידיאולוגי חמור, מאז משפט פראג, עלילת הרופאים, נאומו של כרושצ'וב בוועידת ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, מאורעות הונגריה ופולין. הוא אף מוסיף, כי "היערכותנו המחודשת, הרעיונית והפוליטית, פיגרה אחרי ההתפתחות הזאת".

מנין הפיגור? סתם המתוודה ולא פירש. אך אין ספק, כי שאלה זו  תוסיף, עוד זמן רב, לענין ולענות את יושבי הקיבוצים. וודאי, אנשים, האומרים, בפני עם ועדה: טעינו, יעורר תמיד רגשות נאים. אך כלום בהם סגי? יושבי הקיבוצים מוכרחים להקשות, בלחש אם לא בקול: איך טעו מנהיגנו זמן כה רב? ואיך היטעונו הטועים? אין זאת שעיניהם הוכו בסנוורים, והם הובילונו לתוך האפילה. לקושיות אלו רגילים הבריות לקרוא בשם משבר האמון והוא הקשה לרפוי.

על רוח הרפאים, שפרצה לתוך הקיבוץ הסגור, מתאי פנקרץ וממכרות וורקוטה, נלווית בעיה חברתית-פנימית. מר חזן אינו מבהיר אותה; הוא רומז עליה. הכרחית, הוא אומר, זהות בין החזון הסוציאליסטי ובין הגשמתו היום-יומית. והוא פוסק: "הגיע הזמן לבדק בית חברתי".