מר דיין, או הממשלה כולה חייבים בהתפטרות
מאמר עיתון:
חרות
1964-02-24 אדוני היושב-ראש, מי שיאמר או יכתוב שהיום האופוזיציה נכשלה בנסיונה להפיל את הממשלה, לא יגלה אלא בורות מוחלטת בהלכות הפרלמנטריזם. אופוזיציה יודעת לספור עד 68. וינסטון צ'רצ׳יל, אשר שירת גם בממשלה וגם באופוזיציה, הסביר פעם מה משמעותה ותכליתה של הצעת אי-אמון. לעתים רחוקות מאד האופוזיציה מצליחה להטות לצדה חלק מתומכי הממשלה ויחד הם מפילים אותה. (זה קרה בכנסת שלנו כבר פעמיים, אבל במשך חמש-עשרה שנה פעמיים אלה אינן מקרים שכיחים). בדרך כלל הצעות כאלה מופלות על-ירי הרוב הקבוע. ובכל זאת, מתי האופוזיציה מגישה — ביודעה את האריתמטיקה — הצעת אי-אמון? כאשר היא משוכנעת שהממשלה עשתה מעשה או מחדל מן הסוג שהוא חמור במיוחד מבחינת האומה, כבודה, בטחונה ועניניה החיוניים.
