מרידת האצ"ל

עם קבלת ההחלטה המשמחת החלו השיחות על הורדת הנשק וחלוקתו. כאן מתחבר חוט השקר הרשמי. סופר לעם, כי אנחנו דרשנו את הנשק "בשביל עצמנו". אין שקר נתעב מזה. פשוט, לא היה לנו עוד (פרט לירושלים) בשביל מי לדרוש את הנשק. רוב חברינו היו כבר במסגרת הצבא; אחרים עמדו בחזיתות יחד עם יחידות צבא אחרות. אמנם היה קיים מטה זמני של האצ"ל (באישור ראש הממשלה), אבל תפקידו אחר היה: להשלים את ארגון הגדודים של אצ"ל בתוך הצבא, ואלמלא "הסדרים" הידורים בימים ההם (אולי לא רק בימים ההם...) היתה מלאכת הארגון וההעברה מושלמת לחלוטין בימי יוני הראשונים.