מרידת האצ"ל

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ג סיון התש"ט, 10 ביוני 1949
מתוך:
עמוד 3

"בליל "אלטלנה", מדי דברי על האניה, נשקה וחלליה הייתי נרגש עד דמעות, ונמצאו גבורים גדולים מכל הסוגים ומכל החוגים, שלגלגו לרגשנות רכוכית זו. יבושם להם הלגלוג. לא אתווכח עמהם. רק זאת אומר: ישנן דמעות אשר שום גבר אינו צריך להתביש בהן; ישנן דמעות, אשר כל גבר רשאי להתגאות בהן. דמעה לא רק מן העין יוצאת; לעתים היא באה – כדם – מן הלב. ישנן דמעות הנובעות מצער; וישנן דמעות הביאות הצלה. לא, לא אספר על עצמי, אך זאת אומר: לא פנקני הגורל. רעב וצער ידעתי משחר נעורי. וגם צלמוות, לא פעם, אפפוני, לא רק במולדת אלא גם בנכר. ודמע לא ידעתי.