מרידת האצ"ל

...באותו יום הוכרזה "ההפוגה". יהיה יחסנו ל"הפוגה" אשר יהיה – אמרתי לחברי – איננו רשאים לקחת על עצמנו אחריות בעד התוצאות האפשריות של הפרתה. הצבא העברי כולו היה עייף מאוד; לרשות האויב עמד נשק עדיף. זו לא היתה עוד מלחמת מחתרת פרטיזנית-מדינית; זו היתה מלחמת שדה גלויה, שממנה, במקרה של כשלון, היתה צפויה לעמנו כליה. משום כך החלטנו קודם כל לעצור את האניה. להודעת הרדיו הבריטי – והוא היה היחידי שמסר על ההפלגה – לא התייחסנו, כרגיל, באמון מלא. אולי עוד לא הפליגה האניה והבריטים מיהרו להזעיק את מפקחי האו"ם? באותו יום שלחתי מברק למרכזנו בפריס: בל תפליג האניה, חכו להוראות! זה נתקלה כעבור לשה ימים (היה כבר אז מי שעכב מברקים!). ידידי, שמואל כ"ץ, האחראי בפריס, הודיענו, כי מברקי הגיע יום לאחר שהאניה הפליגה; לו אין עוד קשר עם "אלטלנה", על כן הוא מצטער להודיעני, כי לא יוכל לעשות דבר, בכדי למלא אחרי הוראתי; אם יש ברצוננו להטות את "אלטלנה" עלינו להתקשר אתה במישרין, ברדיו.