מצוות התקופה
קיימות במסורת העברית מצוות-עשה ולא-תעשה שהן בבחינת מצוות נצחיות כוחן יפה בכל מקום ובכל עת. אך מלבדן יש גם מצוות שהתקופה מולידתן כשם שהתקופה מוסיפה תוקף מיוחד לצווים ולאיסורים האוניברסליים
המצווה הראשונית של התקופה היא אהבת העם לא אהבה מופשטת לציבור גדול בלתי נודע, הנקרא עם ישראל. אלא אהבה ממשית המוצאת את ביטויה במעשי יום-יום, כלפי כל פרט ופרט בישראל. הכרחית ואפשרית היא אהבה כזאת, מפני שלבני עמנו קרה מה שלא קרה לשום אומה ולשון: נכרתו משפחותינו.
המושג משפחה אינו מצטמצם בהורים, באשה ובבנים המושג היא רחב יותר הוא מקיף ענפים רבים, הצומחים משורש אחד. לב האדם קשור בנימי נימים אל עשרות אנשים, זקנים וצעירים, קרובים ורחוקים שיצאו מחיק משפחה אחת. ואלה אבדו גם אבדו לכל בני דורנו. נשארנו ערירים, ורק המאושרים שבינינו זכו לשמור על יקירי נפשם הקרובים ביותר
את האהבה, שנשאנו בלבותינו אל בני משפחותינו הרבים, עלינו להעביר אל בני העם כולו, אהוב את שכנך, אהוב את בן עירך, אהוב אותם, כאילו היו בני משפחתך. עזור להם במצוקתם. אל תשמור להם טינה בלבך, אל תדחוק את רגלם. אל תקנא ואל תסית בהם. אהוב אותם, כי מתי מעט נשארנו, ובלי אהבה זו, פשוטה ונעלה, לא נוכל להתקדם, ואף לא נוכל להתקיים.
